חורף זה המדכא הטבעי.
אפור כאן. אפילו לא שחור. איזה לא פריק אני. |
 כינוי:
בן: 33 ICQ: 235451613 
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
דאם, לא קורה לי כלום בחיים.
כמובן שמפה לשם יש התרגשויות חד פעמיות, ואני חושב שזה סבבה.
אבל אין לי מספיק פלפל בחיים, אני מרגיש כמו סתם בחור שיושב לו מול המחשב וכותב פוסט.
(איזה קטע, זה באמת אני!)
אתמול הייתה חזרה א-די-רה עם להקה כלשהי שאין לה שם.
עופרי פוקס בכבודו ובעצמו ניגן איתנו.
הבנאדם גאון מוזיקלי.
איזה יופי זה יצא! אתם לא מבינים אפילו.
בנינו קטע קצר של 2 דקות, זה אחד הדברים המקפיצים ששמעתי.
זה היה עופרי על הגיטרה, הראל על הבס, ניר על התופים ואני סקסופון.
משהו אדיר.
בעניין אחר.
טוב, אין לי עניין אחר.
יאללה ביי!
עריכה:
החלטתי לרשום עוד.
הפוסט טיפשי.
אני רק צריך להיכנס לאווירת הפלצפנות שלי ואני מוכן.
על מה נדבר?
אין הרבה מה לשוחח עליו.
שום דבר לא קורה בחיי.
אין לי עבודה, ובגלל זה גם אין לי כסף, אין לי בגדים חדשים שאוכל לדבר עליהם,
השאלונים יצאו מהאופנה, אין הרבה מה לדבר.
אין לי חברה.
הנה! זה משהו שאני אוהב לדבר עליו.
אין לי חברה!
מה נגיד?
זה חסר לי.
לא שזה מילא חלק ענקי מהחיים שלי, סך הכל חודש, אבל זה היה כיף.
לקום בבוקר תמיד מאושר כי יש סיבה לקום בבוקר.
ללכת לישון בידיעה שמחר תקום ותהיה מאושר.
אני מתגעגע אפילו לעבור את חשבון הפלאפון, עכשיו יש לי איזה 1.90 בחשבון!
נהניתי שיהיה לי למי לשלוח הודעות.
שיש טלפון, לקוות, להתפלל.
ויש מסביבי כל כך הרבה שיש להם את זה!
אני יכול להריץ במוח שלי כל כך הרבה אנשים עם מערכת יחסים!
וכולם מאושרים!
הכל טוב ויפה להם!
אני גם צריך את המישהי הזאת שיהיה לי טוב ויפה איתה.
ויש מישהי, תמיד יש מישהי, אבל אני לא אתאמץ הפעם.
כי כשאני מתאמץ אני מתקרב ומתאהב ומתאכזב.
זה היה משפט שבחיים אני לא אחזור עליו שוב!
אבל ברצינות, לא מגיע לי מישהי? משהו?
שמי שרוצה תתאמץ להתקרב אליי!
אני עד כדי כך מרתיע?
או שבאמת אף אחת לא רוצה?
לא שאני לא רגיל לזה, אבל אני מתחיל ממש להתעצבן מזה.
וכבר התרגלתי, אבל להרגיש נוח על המצב? בחיים לא.
השתניתי.
אני לא אותו בנאדם כמו שהייתי (בשביל המדד) לפני החופש.
הרבה אומרים לי את זה, כולם אומרים שזה לטובה.
אני מרגיש שונה, יותר ביטחון, אני לא מפחד מעצמי.
אפילו יש בי קצת אהדה לעצמי.
יש בי כל כך הרבה מעלות שלא קלטתי עד עכשיו.
(אני לא אמנה אותם כי אין מספיק לרשום את כולם).
ואני שמח מזה.
מאוד.
לא אהבתי אותי לפני.
הייתי מופנם, לפעמים מוזר, מעצבן, קרצייה כזה.
ביישן נורא נורא.
כבר לא.
יש בי משהו הרבה יותר חזק.
רוחנית חזק.
אפילו עם הסקסופון, לפני זה לא יכולתי לגעת בו ליד אנשים, פחדתי מה יגידו, איך אני ארגיש.
כבר לא.
עובדה, ניגנתי בפני משהו כמו 200 איש במפקד פתיחה.
ולא הייתי לחוץ, הייתי נרגש.
וכל המחמאות אחר כך בכלל עשו לי טוב.
אין, אני פשוט מרגיש טוב עכשיו.
פעם ראשונה בחיים שלי שהרגשתי טוב עם עצמי.
הדר קרה, איש שמח.
עדיין לא מאושר, אבל בשביל זה חסר רק דבר אחד.
והוא יבוא, תאמינו לי, בסוף הוא יבוא.
כי בסוף תמיד טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
