חורף זה המדכא הטבעי.
אפור כאן. אפילו לא שחור. איזה לא פריק אני. |
 כינוי:
בן: 33 ICQ: 235451613 
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2008
תשובות לשאלון השבועי
האם אי פעם למדת לקרוא תווים?
יעל: כן, בשיעור מנדולינה
הדר: כן, בברייל.
מה יותר שווה, פסנתר או גיטרה?
יעל: סינטיסייזר. (אני לא בטוח איך מאייתים את זה סגור סוגריים.
הדר: רוסיות.
האם המילה "מפתח פה" אומרת לך משהו?
יעל: שום דבר.
הדר: זה אומר לי שאני ממש ממש רעב.
מה הלהקה / זמר האהוב עלייך?
יעל: הדר קרה והסקסופונים.
הדר: יעל בנשמחון והמחזורים.
האם אי פעם שרת / ניגנת לפני קהל גדול?
יעל: אמ, לא. וגם לא כדאי לכם לשמוע.
הדר: הפלצתי מול כל המשפחה.
אם היית נוחתת על אי בודד והיה לך רק דיסק אחד, איזה דיסק זה היה?
יעל: צלילים של עיר עירונית.
הדר: דיסק שבתוכו סירה מתנפחת.
מוסיקה בעברית או בשפות אחרות?
יעל: בעברית, אני עונה בכנות. סתם תגיד: מוזיקה זאת שפה משל עצמה. (פחחח).
הדר: מי אמר לכם שאני אוהב מוזיקה?
טוקיו הוטל או בטהובן?
הדר: שיר שבטהובן הקליט במלון בטוקיו.
יעל: הכל חוץ מטוקיו הוגיי.
בן ששר או בת ששרה?
הדר: בן שנותן לבת, זה מפיק שירה.
יעל: אם יש לבן כל סקסי, אז הבן.
האם לדעתך מוסיקה = חיים?
יעל: ים כוכבים.
הדר: לא לדעתי אני = רעב.
| |
מי התקבל למוזיקה? מי? מי?!?!
בדיוק! אני!
מי אם לא אני.
איזה אושר ואיזה גיל, התקבלתי למוזיקה!
עכשיו השאלה אם אני אתקבל לתיאטרון.
ואם כן, לאן אני אלך?
האפלוליות גוברת עליי, אין לי מושג מה אני אעשה.
אבל זה לא משנה, אני לא אתקבל לתיאטרון.
אבל למוזיקה כנראה וכן התקבלתי.
זה מרגיש טוב, לא חשבתי על זה יותר מדי.
איך יהיה אם אני אתקבל למגמה הנחשקת הזו.
מרגיש שמח למדי.
והנה אני כעת, כותב עוד פוסט בעודי אוכל במבה, אך בזמן שאני צריך להתכונן להיסטוריה.
אני לא יודע היסטוריה כוסאומו!
בסדר?!
אני אכשל במתכונת!
מה זה הזין הזה?!
מה מתכונת עכשיו?!
ראבק אמה ודודתה!
אוף כל החומר הזה ובחיים, בחיים אני לא אשתמש בו יותר.
עזבו כמו מתמטיקה שזה "מפתח חשיבה לוגית" ועוד בולבולים כאלה למיניהם.
בזה אף פעם, אבל אף פעם אני לא אשתמש!
מה זה טוב חוץ מעוד זיכרון נושן שאני כבר מזמן עזבתי עם כל ספרי דומקה?
למה זה טוב יא ראבי?!
טוב טוב, אין יל מה לעשות הרבה.
דרך אגב, מה אתם עושים בל"ג בעומר?
בא לכם לצרף אותי?
| |
כמו כל שנה.
מדינה על הרגליים.
יום הזיכרון שוב הגיע.
יזכור, קדיש, צפירה, התקווה.
כמו כל שנה.
וכל שנה זה נוגה יותר ואיך אנשים לא צוחקים, עברו את כיתה ז'.
אולי אנחנו מתחילים להבין את משמעותה של הצפירה, איך חיילים שיותר גדולים מאיתנו בשנתיים שלוש חירפו נפשם בשביל שנהיה פה.
ועוד מעט אנחנו הולכים לשם, עם הגאווה בעיניים והפחד בלב.
איך תמיד אמרו לי בכיתה א': אפשר לדבר לא רק באלימות.
למה פה העצה הזו לא משפיעה והאלימות רק גוברת?
כל כך הרבה חיילים, נערים שרק הצטרפו לצה"ל וכבר נזכרים לעד בהר הרצל.
אני חושב לעצמי, יכול להיות שייגמר בהר הרצל המקום?
כמה עצוב זה לחשוב על דבר כזה.
אבל יש אפשרות כזאת, והיא הולכת ומתקרבת.
ואיך כל שנה הטוגה הולכת וגוברת, וילדים מהשכבה, מהכיתה, חברים, מתחילים להזיל דמעות.
האם יום היזכרון סוף סוף חדר לליבנו?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
