^לאכול את האוויר^

אני רוצה לעלות, כבר כמה פוסטים כתבתי על הרצון העז שלי לחזור לחיים שגרתיים.

יש אנשים שהשגרה בשבילהם זה בעיה, ואני כל כך רוצה להיות ילדה עם חיים שגרתיים בלי יותר מדי בדיקות דם שמדווחות על אנמיה, בלי להגעל מאוכל ולהיות במשקל נורמאלי. אבל איך אני יכולה לעלות במשקל שכל הזמן יש רק בעיות סביבי? אור הוא הבן אדם היחיד שמחזיק אותי עם שתי רגליים על הקרקע.

בבית ספר קיבלתי מתכונת באנגלית שקיבלתי בה 60  וגם עוד מתכונת במתמטיקה שנכשלתי בה, יום שני בגרות באנגלית וכל כך לא באלי.

רק מליראות את ה30 ב03 במתמטיקה אני רוצה למות :( וה60 עושה לי חשק להקיא.

והנה אני, חסרת תאבון ישנה כמעט כל היום ורק אור מדבר איתי פעמיים ביום ואנחנו נפגשים עוד פעמיים בשבוע. אתמול עשיתי ספורט- כמעט שהתעלפתי אחר כך, אבל הרגשתי שאני חייבת את זה לעצמי. עשיתי שיעור ספינינג ששורפתים בו בערך 500 קלוריות, אחר כך עשיתי שעה באליפטי שזה עוד 380 קלוריות ואחר כך מקלחת טובה.

הגעתי הביתה ולא אכלתי כלום, רק הלכתי לישון, הנה אני קמה לעוד יום נוסף חסרת כוחות, אני הולכת עכשיו לפגישה עם הפסיכולוגית.

גם כן הפיסכולוגית, הייתי אצלה שבוע שעבר והיא החליטה לקרוא להורים שלי בגלל שאמרה שיש לי מחשבות אובדניות והכל בגלל שהתמשתי לידה בביטוי "באלי להתאבד" בגלל ההפרעות האכילה שיש לי היא חושבת שכמו שאני אומרת "באלי לרזות" אז שאני אומרת "באלי להתאבד" אני רוצה להתאבד.

מרוב תסכול הורדתי עוד קילו ועכשיו צריך לעלות את הכל בחזרה :(

אוהבת את כולם, שירן.