^לאכול את האוויר^

אבל אני רק באתי לעדכן בקצרה כי אני צריכה לישון.

ביום ראשון מאשפזים אותי, מה שאומר שתקופה מסויימת אני לא אהיה פה.

לא עדכנתי הרבה זמן בגלל הבגרויות, ירדתי ל37 ואמא ואבא התייעצו עם כל מני רופאים ופסיכולוגית ואני מתאשפזת ביום ראשון.

אני בוכה, אבל עכשיו טוב לי כי הקאתי.

כולם ישנים ואני ערה, אז הקאתי בשקט בקומה למעלה ואף אחד לא שמע.

עכשיו אני הולכת לישון בתקווה שאני יקום בבוקר, אני לא מרוכזת והשיער נושר לי באופן רצחני, כמה חודשים ואני קירחת.

נורא כואב לי לכתוב את הפסוט הזה אני רואה את הגוף שלי וחשה ריקנות, מצד אחד הזרועות כל כך רזות ומצד שני הנפש כל כך שרוטה

ועם כל חוסר היציבות הזאת הגוף שלי חלש וכל מה שבאלי לעשות זה לישון.

אני הולכת לישון, כי הגוף שלי מצווה עלי, העיניים בקושי נפקחות בבוקר וזה אומר שאני צריכה הרבה מנוחה ומזון.

אמא ואבא מאשפזים אותי וכבר לא איכפת לי, אני רוצה להיות נורמאלית.

לילה טוב, שירן.

נ.ב

אני שונאת את החיים האלו

יותר מאשר אני שונאת את הגוף שלי.