היי, אני עומר, וגם אני מאמינה שיום יבוא ומיץ תפוחים ישלוט בעולם. מואהאהאהאהא

וואו, לא כתבתי פה המון, אבל המון זמן.

כל כך הרבה קרה, פרטים קטנים, פרטים גדולים, פרטים רעים ופרטים טובים. אני אפילו לא יודעת איך להתחיל.

אז...

אני בכיתה ז'. ז'5

יש לי חברים.

חברים על אמת, שאוהבים אותי ודואגים לי, שמתקרצצים עליי ומנדנדים לי, שרבים איתי- ומשלימים איתי. בקיצור, פשוט חברים.

אני תלמידה די טובה, וכבר לא מציקים לי כמו בעבר.

יש לי ביטחון עצמי, וזה משהו שלא יכולתי להעיד על עצמי כבר המון זמן.

אבל לא הכל טוב ויפה, ויש לי בחיים גם הרבה מאוד צרות. הרבה מאוד צרות.

אבל עליהם אני אספר בהמשך, כדי לא להכניס אתכם לדיכאון.

אז בקיצור, לחיים יש הרבה צדדים. מצד אחד הם יכולים להראות שחורים, מדכאים, ולתת הרגשה כאילו השמיים נופלים עליכם, ויש גם צד אחר, שבו השמש זורחת, ההציפורים מצייצות, ונראה כאילו השמש מחייכת במיוחד למענכם.

רק צריך לדעת מאיזה צד להיסתכל, ולזכור שגם כאב וסבל, וגם אושר ושמחה, לא נימשכים לנצח. צריך לדעת לקחת הכל במינון, והכי חשוב- לשים לב שפרחים הקטנטנים שפורחים על צד הדרך, כי לפעמים לפרחים הכי קטנים, יש את הריח הכי רענן ומשמח מאשר לכל שאר הפרחים שביקום.

אז בנימה מיסתורית משהו, אני אסיים את הקטע.

צפו לקטעים נוספים או מחר, או היום בערב.