העולם הזה חרא, וזאת לא תחושה או הרגשה של רגע בגלל כעס או משהו כזה
זאת פשוט עובדה
וככל שתשלימו עם זה יותר מהר יהיה קל יותר לכולם.
תפסיקו כבר..
זה פוגע, זה כל כך פוגע.
תחליטו כבר, למה אתם אומרים דברים וכל כך "מתכוונים" אליהם אם אתם
עושים מעשים שכל כך נוגדים את אותם הדברים?
למה לטלטל אותי? אני באמת מנסה שלא להיפגע
באמת שאני עוצרת את עצמי מלחוש גם לטוב וגם לרע
אבל די אני לא יכולה
זה קשה, וזה פוגע.
תפסיק
תחליט כבר.
ותעזבו אותי היה לי רע מספיק גם לפניך.
אני מעדיפה את המציאות הכואבת וה"אכזרית"
על פני אשליה מדומה שהכל בדיוק כמו שחלמתי
ושלבסוף היא תיתנפץ לי בפרצוף.
המורה שלי לספרות נתנה לנו משימה לכתוב משהו ליום השואה..
במסילת הרכבת זרוקות הגרביים
אותן הגרבים של בובה רחוקה
אותה הבובה שמוצמדת כעת לילדה
ילדה קטנה, מפוחדת, מודאגת
חושבת היא כעת על גרביה הזעירות של בובתה
היכן הם תהתה בליבה
היא דאגה לבובתה, אולי קר לה?
יריות נשמעות בחוץ לפתע
צעדים רחוקים של ריצות מהירות נשמעים ממרחקים
אנשים צועקים, מבוהלים
בוכים.
אבל היא אינה מקשיבה, היא אינה רואה
היא רק מודאגת, מודאגת שאולי לבובתה קר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
