נסיגת הדמיון... =/

כותבת לך כאן, לא בשביל שתביני, רק בשביל להתפרק

כי במילא את לא יודעת על הבלוג הזה, אז סביר להניח שלא תדעי גם על הפוסט הזה

אז יש לי כמה דברים שאני שומרת לעצמי, שרציתי לומר לך ממזמן

אז ככה,

חברה שלך צדקה שאמרה שאני פטתית, וללא ספק עכשיו אני גם מאמינה לה

כי באותו רגע שזה נאמר, אני נכנסתי למצב התגוננות כרגיל

ידעתי באותו רגע להביע התפרצות יתר, לצאת מהכלים ומהחומות שבניתי לעצמי

התנפלתי עלייה ללא הרף, ואם הייתי מחדדת את השיניים שלי מספיק גם הייתי נועלת לסת

ואם הייתי משייפת ציפורניים, הייתי נאחזת בה ללא שום הרפייה מסויימת

אבל מעבר להכל גם הייתי פחדנית, כזאת אני למרות כל ההכחשה שקיימת בי

העדפתי לגמור את זה הרבה לפני..

שאני אניד עפעף, אביט במראה, או אאמין לעצמי

כמובן יותר ממה שרציתי שאת תאמיני לי!

אז התקדמתי באיטיות הייתי כנה, לא היה לי להסתיר ממך דבר

גם כשהקשר שלנו מתבוסס על דבר אחד, על הרגשות שלנו, לא היה כאן אמון ולא ביטחון

היה, אבל זמני מאוד, שגם הוא נרמס היום בעקבות הספק הקטנטן שהיה בך

ואני באה בהכרזה מלאה שהוא היה קטנטן, כי לא היו לך הוכחות מוצקות לכך

לומר שאני לא אוהבת אותך, יהיה שקר קלאסי ביותר למצב שלנו

לומר שאני לא מעריצה אותך, יהיה שקר מתועב ביותר לנעשה שלנו

לומר שאני לא מעריכה אותך, יהיה שקר כוזב ביותר לרגשות שבנו

אבל לומר לי באיטיות דרמטתית שיש בך צל של ספק באמון בי

זה לא עשה כלום מעבר לזה שזה רמס אותנו

את קיבלת ממני הכל, אולי לא הכל בדיוק, אבל כל מה שהיה לי בכל אופן

ריציתי אותך יום ולילה כאילו פשעתי, וריציתי את המאסר כתקופה מסויימת וזמנית,

ולא כי את גרמת לי לרצות אותה, רק כי אני רציתי שיהיה לך טוב

שאני אהיה האדם שאליו תברחי כשיהיה לך קצת קשה

שאני אהיה האדם שעליו תצעקי כשתהיי עצבנית מיום מטורף

שאני אהיה האדם הראשון שתרצי לראות כשאת פוקחת עיניים

שאני אהיה האדם הראשון שיביא לך הכל כשרק תבקשי

והיום זה היה ההפך,

אני האדם האחרון שאליו ברחת

אני האדם האחרון שעליו צעקת

אני האדם האחרון שרצית לראות

אני האדם האחרון שהביא לך משהו

אני האדם האחרון שיכולת להאמין לו

אז לא אשקר לך ולא אסתיר את מחקת אותי היום

אהבה שכל כך ביקשתי וסגדתי לה, רמסה אותי

שברה אותי, בעצם לא שברה ריסקה

קרעה אותי נפשית, כי פיזית עדיין עמדתי על הרגליים

ניפצה אותי לשיברי רסיסים, ואפילו חלקן גם הצליחו לחתוך אותי מעט

אז אני שואלת את עצמי עכשיו, איך היה לי את האומץ לגמור את הקשר

ובו זמנית להילחם על התשובה של האמת שאת כל כך רצית

ובנוסף על כך עמדתי על שלי ועמדתי על הקשר איתך

הייתי מבולבלת נורא, לא ידעתי מה המקום שלי בקשר הזה אחרי חצי שנה

תקופה לא קצרה וגם לא ארוכה, שלא יהיה לך ספק

אבל עצם העובדה שעברנו חוויות יחד גרמה לה להוות כמו נצח

והרי נצח לא נמדד בזמן, אבל השהייה שלי איתך היום לא רק נמדדה בזמן

היא נמדדה באמון שלך כלפיי, ואני מבינה אותך, ואני אמשיך להבין אותך

אבל אני לא מבינה את דרך הדברים שסללת לעצמך, את התמונה שאת רצית לראות היום

ורק דרך העיניים שלך מסתבר,

העיניים שלי לא כללו את הנוכחות באותו רגע, אולי רק הצבע בעיניים שלי שגרם לך לחייך בבוקר

אז כנראה שקצת בכיתי, קצת נשברתי, בעצם קצת הרבה מאוד

קצת דחיתי את עצמי, קצת כעסתי על עצמי

כי מה שעשיתי בחצי השנה האחרונה היה לגרום לך להרגיש נאהבת ובטוחה

ולא הצלחתי, מסתבר שנכשלתי גם הפעם.

אבל עדיין..

דרוש לי המידע הזה מהיכן היה לך האומץ להטיח את זה בפניי?!

ולא אסתיר את זה ממך אני לא מתכוונת לחפש אחריו, או אחרי התשובה

כי עדיין..

כי יש לי אישה לאהוב, להעריך, לכבד, לחבק

יש לי עדיין...

וגם יש בי קצת פטתיות, להסתובב במרץ כל הזמן

להאמין לשטויות שלי, כשבעצם את רק צוחקת מהן

לעבוד כמו מטורפת רק כשאוכל לקחת אותך למסעדה, כשבעצם את יכולה לאכול בבית בבית שלך

לחכות שעות עד שאוכל לראות אותך, כשבעצם יש לך סידורים ליום שלם

לרצות את הבחירות שלי שנעשות בעקבות החוכמה שלך

אז כן אני מתאמצת, שזה יהיה לך ליתר ביטחון אם במידה ותירצי

ומעבר לזה..

לסגוד לך ללא ההפסקה כאילו יום אחד את תסגדי לי בחזרה

וזה רק חלק קטן מהכאב שלי, שהוא עוטף אותי כרגע חזק!

חזק יותר מאשר שאני יכולה לעטוף את עצמי

ויש לי כוח עצום, אל תזלזלי בו..

אבל בכל מקרה זה לא העיקר, זה התפל נכון?

כי עדיין...

יש לי אישה לאהוב, אישה להעריך, אישה לכבד, אישה לחבק

עדיין יש לי והיא תישאר שלי גם אם היה בה צל של ספק לגביי

גם אם היא לא האמינה לי במלוא האחוזים, גם אם היא לא הייתה בטוחה בי

גם אם היא פחדה להיפגע...

הרי בשביל מה אני הפאקינג בת זוג שלך?!?!

אם לא בשביל..

הנפילות הכי קטנות, שמהן לימדת אותי לעלות יחד הכי גבוה?!