קיבלתי המון מוסיקה חדשה ביום חמישי, ואני חושב שלראשונה מזה שנים אני מרגיש את התחושה שחוויתי כשהייתי ילד וקנו לי צעצוע חדש, והוא היה כל מה שהיה לי בראש כשהייתי בבי"ס ולא הייתי יכול לחכות עד שאחזור הביתה ואשחק איתו עד שיימאס.
אני נכנס לאט לאט לג'אז, בעיקר בגלל בראד מלדאו (שאתם חייבים להכיר. חפשו ביוטיוב). חוץ ממה שהוא מנגן של Radiohead, גם רוקפור, שלמה ארצי, סשה ארגוב ו"בוכות הדמעות מעצמן" ומה שבא. ומקווה שכשאתחיל ללמוד בשנה הבאה אהיה בדיוק בנקודה הנכונה הזו של הבשלה, קצת לפני השיא. אני, מצידי, בכל מקרה, לא יכול לעשות כלום, לא יכול לשלוט בזה, לא יכול למתן את זה. זה עושה לי כ"כ טוב. חם לי, ולפעמים אני נוטף זיעה, אבל אפילו הביעותים הקבועים שאני לא אצליח "לעשות" את זה, להצליח בזה, מתנדפים להם, כשאני עוצם עיניים ומתמסר לתהליך הזה של הבריאה שזר לא יבין, אלוהים לרגע.
העיקר השנה לא היה המבחנים, העבודות, הפרוייקטים, אלא כמו שהחלטתי שיהיה: ההזדמנויות. ובמבט לאחור, לא אמרתי לא, ואני מתכוון להמשיך לא להגיד לא. כל כך הרבה כאן זה מזל, ואני הולך לעשות כל מה שאני יכול כדי לאפשר אותו.
גיליתי היום, כששמעתי את עצמי בהקלטה כלשהי ראשונה מזה שנים, שיש לי שי"ן שורקת. המטרה הבאה, אחרי שהפסקתי לכסוס ציפורניים וסיגלתי לעצמי שגרת כושר כלשהי, היא להפטר ממנה. חוצמזה, הקול שלי פחות נורא משחשבתי, אם רק אשכיל לעשות בו שימוש נבון. אבל שמעו לי: אתם לא נשמעים כמו שאתם שומעים את עצמכם.
משחת השינייים החדשה שלי נקראת "סולידונס". היא לבנה עם אליפסות אדומות שעליהן נכתב בלבן "שפופרת ענק" ועיגולים כחולים עליהם נכתב – גם כן בלבן - “נגד אבן השן". היא יוצרה בירוחם, ואני חייב להגיד שלמרות החששות הראשוניים, אנחנו מסתדרים מצויין ואפשר שיש כאן התחלה של משהו טוב.
אני חייב, חייב, חייב מישהי, אבל לא עושה מספיק בכיוון.
זהו בינתיים, למה בעצם לא.