MY GOD בלוג, קטן, שאף אחד לא מכיר ;; |
| 4/2007
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה אתמול בערב והיום בבוקר, היו טקסים. זה הימם אותי, במובן ברע. פשוט, הסבל הזה, האנשים האלה, שמתו בשביל המדינה שלנו, ואלו שנרצחו כחלק מתהליך פוליטי, שאיזשהו אדם פלסטיני החליט להתערב בו. בטקס הבוקר, מישהי הקריאה על אח שלה, שנרצח בפיגועה במחסום שהוא שמר עליו. האישה שהקריאה התחילה לבכות באמצע, ואני מכל האנשים שישבו שם (וכמה צחקו, בלתי נסבל), מבין מזה לאבד בן משפחה. הייתי בהלם, כפוף, מדוכא. הטקס בבוקר היה בבית ספר, וככל שנה, מקריאים את שמות החללים אשר היו בוגרי בית ספר. וקראו כל כך הרבה שמות, שזה פשוט זיעזעה אותי, פשוט זוועה, זוועה, מה שהמלחמה חסרת הרחמים הזאת מנחיה עלינו.
אני רוצה לסיים עם ציטוט מספר שאני קורא: "מלחמה הייתה דבר רע, רשע תהומי שראוי לבוז לו. הוא ידע זאת תמיד, אבל מעולם לא תפס את זה באופן כל כך ישיר כמו ברגע הזה. מלחמה - לא היו אלה גייסות פרשים גיבורים שנלחמים זה בזה בשדה הקרב, לא אבירים שדוהרים לקרב, כשהם נושאים דגלון אהוביהם, לא גיבורים מקריני אור, שנלחמו למען מטרה חיובית. מה שהיה פה - היה מלחמה. רצח אכזרי של אנשים חסרי הגנה ושל חיות." קטע זה הוא מחשבותיו של הגיבור לאחר שהוא עובר בתוך כפר שתושביו נרצחו על ידי זוועות המלחמה, ורואה את גופות האנשים שרק ניסו להגן על עצמם.
-באפולו
| |
|