לא מפסיקה לחשוב על זה.

ובאמת שקשה לי, ואין פיתרון לחרא הזה.

פשוט אין, ואני מקיאה מרב גועל כבר.

אני לא יכולה לסבול כלום יותר.

כל יום אותה תחושה דוחה.

היום הגעתי לשם אחרי הרבה זמן.

כל כך התגעגעתי, כל כך נהנתי..

באמת שהתגעגעתי.

ואז הלכתי לשם, ואיכככ

תחושה מגעילה כל כךךך,

שלרגע שכחתי ממנה, אבל רק לרגע.

כבר מתחילה לחשוב שאולי זה לא שווה לי כל הדבר הזה.

אולי כדי שאעשה מהלך כבר, כי עדיף להנות בתיכון מאשר להשיג מטרה כזאתי.

קשה קשה, וזה לא מפסיק להיות קשה.

נהייתי כל כך אנטי ושלילית בזמן האחרון.

ולא זה לא ישתנה אם לא אעשה משהו, אני חושבת.