מכירים את המנטליות הסטודנטיאלית הזו שמציעה קיום ארוחות שישי משותפות? אצלינו בחבר'ה (האמת שאלה יותר מכל החבר'ה של חברה שלי אבל אני תמיד מוכנה לאמץ לי חבר'ה) הנהיגו את הנוהג. כל אחד מביא משהו, מחליטים מראש אם בשרי או חלבי לטובת השומרים ויאללה, כמעט כמו של אמא.
היום היינו אצל חברה שהזמינה אליה, חוץ מהחבורה הרגילה עוד מישהו שהיא רוצה לפתות, נאמר בעדינות. הכנה נפשית ארוכה, כולל זה שהוא סטודנט לרפואה, ויאללה, הבחור בדלת. הנושא החם על הפרק השביתה, ובין לבין גם כרגיל, צחוקים, ירידות והרבה אוכל מבושל שלא כהלכה... אמא לא לימדה אותנו לבשל.
כמובן שכולנו שמנו את הפרצוף המחייך, חייכנו והתחנפנו ובעיקר ניסנו לגרום לבחור להרגיש בנוח כדי שיישאר עוד והיא תבלה איתו עוד קצת. כמובן שהיא התמרחה עליו, פיזית ובעיקר מנטלית (רוצה לראות תמונות שלי? ואת התיק עבודות שלי? רוצה קפה? אולי מים? איך היה בבית חולים? וכדומה) בטירוף. אנחנו ניסינו לבדר את עצמנו שכן נשארנו קצת זנוחים.
לבסוף הוא הלך, ראשון מכולם, מבחן חשוב בראשית השבוע ומיד, ברגע, נעשינו אשמים: בגללכם הוא הלך, אתם נמרחתם עליו, ואני נשארתי תוהה: אחותי אין לך עיניים לראות ואוזניים לשמוע? אושאמצת את מנטליות שלושת הקופים????
לפחות עבר עוד ערב שישי בדרך לסיום לחוזה השכירות ולחזרה לעיר האהובה שלי: חיפה, אני בדרך...
דיקלה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
