לא הייתי פה המון זמן במונחי הבלוגספירה. כבר שבוע ומשהו שאני עסוקה עד מעל לראש בעבודה ובמעבר הדירה הבא עליי לטובה. חוץ מזה עשיתי החלטה חשובה ובעקבותיה מעשה אמיץ: סיפרתי...
עד עכשיו אמרתי לעצמי שמי שמגיע בטעות וקורא מה טוב ומי שלא... בעיה שלו. כמעט כמעט (חוץ משני אנשים) לאף אחד לא סיפרתי על חלקת האלוהים הקטנה והפרטית שלי, פה מעל דפי ישראבלוג ועכשיו כן. אתמול והיום סיפרתי לשתי חברות וידיד אחד שהתחלתי לכתוב והתמכרתי, שאני נהנית נורא ובכלל: יש עולם שלם על מסך המחשב ורק אני לא ידעתי על קיומו.
ואז הם שאלו איזה עולם ומצאתי את עצמי מספרת עליכם, על כמה שאני נהנית מכם, מכולכם, לקרוא ולהגיב ולחוש חלק ממשהו גדול וחשוב ממני הקטנה. אז אני חייבת לכם תודה על זה שבימים קשים, כאלו שלא מספיק לי כוחי לכתוב בבלוג (והם רבים מנשוא) השיטוט האקראי בין דפי הבלוגים שלכם והקריאה של הכותבים הקבועים שאני קוראת (כמו טליק ומיס-מוקה ואמזונה ודתילונית וכמובן הראשונה שהתחלתי לקרוא miss erable ועוד המון המון ששכחתי כי אני ממש לא במיטבי היום) גורמים לי אושר גדול... תודה לכולכם.
ובלי שום קשר.... סתם כי נזכרתי בו היום אחרי שנים של שכיבה במגירה וחשתי צורך לשתף:
השמש שרה לי עליך
ירח בכה את שמך
הקשת שיחקה עם עננים ברקיע
עוד מעט גשם יגיע
העין בכתה עליך
דמעה זלגה בשבילך
ברקיע הפרטי גשום כבר מזמן
ולזה עוד קוראים אהבה...
שיהיו לנו ימים מלאי אהבה.
דיקלה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
