השבוע אני במצב רוח "כוכב נולד", כי אין הסבר אחר לזה שאני עומדת לצטט פה שיר שני של בוגרי הכוכב תוך 7 ימים. הדבר הכי חמור הוא שבתור חוקרת תקשורת (בעתיד, בעתיד, עדיין לא) אני מתעבת את ז'אנר הריאליטי ומה שהוא עשה לתרבות הפנאי שלנו כחברה... ובכל זאת... זה מתוך השיר הזה שמלווה את העונה החדשה, זה שנתקע בראש עד כדי בחילה ובכל זאת המילים מדברות אליי, בעיקר הפזמון... זה הולך ככה: "לפעמים אני משתגע, כי מבחינתי אני יודע שיהיה טוב, ולפעמים אני משתגעת, כי מבחינתי אני יודעת שזה קרוב..."
אז אני באמת עוד מעט משתגעת, אבל עכשיו אחרי סופ"ש ארוך נורא (מדהים איך אם נהנים הזמן טס ואם חושבים ומנסים להגיע להחלטות הסופ"ש נמתח כמו מסטיק משומש) אני יודעת שיהיה טוב. גם החלטתי: לא אכפת לי מכלום, אני מאושרת!!! יש לי חיים טובים, משפחה אוהבת, עבודה שאני מתה עליה ואפילו נהנית ממנה, גם בימים שיותר קשה לי שם (באדיבות החמאס והגיהאד האיסלמי ושלל פצצות המרגמה והקסאמים שהם משגרים עלינו) אז אין לי שום סיבה שלא להיות מאושרת.
קל זה לא יהיה, אבל ממחר בבוקר אני קמה עם חיוך, אפילו שאני שונאת בוקר, וממחר בבוקר גם קשיים נפשיים נוראיים (ראו ערך הפוסט הקודם שלי) יעברו בקלות כי אני אכריח את עצמי להתגבר. עכשיו רק נשאר להחזיק לי אצבעות שאצליח ולקוות לטוב.
פשוט, לא?!
כבר תוך חצי רגע ,באדיבותו הרבה של טליק נזכרתי בדבר טוב שגורם לי להתחיל את השבוע על רגל ימין, שבוע הספר... אני מתה על ספרים, אמא שלי ז"ל הייתה צוחקת עליי שצריך לפתוח לי את הפה ולראות לאן בלעתי את כל המילים, כבר בגיל 6 בכיתה א' הייתה לי עברית של בית מרקחת, כמעט נטולת טעויות כתיב והכל מהספרים.
עד היום אני חולה על ספרים, יש לי בבית איזה 700 ספרי קריאה ואני אוהבת כל אחד מהם וזועמת שלוקחים בלי לבקש, אני קוראת בהם שוב ושוב ומסוגלת לסיים את הספר ומיד לפתוח שוב בעמוד הראשון. ספרים שאני אוהבת במיוחד (למשל באדולינה של גבי ניצן או מלאכי עליון של מיכל שלו ולאחרונה גם דיוקן הונגרי של אורלי קראוס וינר) אני יודעת בעל פה ממש, אחרי כמיליארד קריאות חוזרות ונשנות.
כמו שלא קשה לפספס אין לי ממש טעם מוגדר, אני קוראת הכל כולל הכל וקשה לי להירדם בלי לקרוא כמה שורות. אני קוראת מהר ומרגישה שהספרים באמת מעשירים את עולמי. אני כל כך מכורה שכשהייתי קטנה החלטתי להיות סופרת, בינתיים זה קצת עבר לי, אבל לעומת זאת פירוט כרטיס האשראי שלי נע בין סטימצקי, צומת ספרים והבר ספרים הזה שפתחו בתחנות הרכבת. חלום חיי הוא להיות מאלו שמקבלים ספרים לביקורת לפני הפרסום רק שבינתיים זה עוד לא קרה לי (אם מיהו מכיר איך מגיעים לשם, בקשה בבקשה בבקשה ספרו לי) ואני נאלצת לקנות ספרים...
לעומת זאת זה עניין הספרים עובד לי טוב בתקופות דיכאון כי במקום לאכול אני קוראת ספרים (חבל שזה לא קורה לי בשאר הזמן, זה היה חוסך לי אי אלו קלוריות מיורות, אבל נו שויין כמו שסבתא שלי אומרת)...
אז ברגע שנזכרתי (באדיבות הנושא החם) שהשבוע הוא שבוע הספר מיד עלה לי חיוך על הפנים, הרבה יותר קל ליישם ככה את ההחלטה החדשה שלי, עם הידיעה שבקלות ובזול יחסית אני יכולה למצוא פתרון זמני לדיכאון...
שיהיה שבוע רווי חיוכים והחלטות טובות לכם, ושבוע של יישום החלטות בשבילי...
דיקלה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
