דיקלה שאינה קלילה

אני חושבת שזה חשוב והכרחי לעשות את מצעד הגאווה דווקא בירושלים, ולא, מדינת ישראל לא צריכה להתגאות בזה שעל מנת לאפשר את זה היו צריכים 8000 שוטרים להשגיח על 2000 צועדים. זו מדינה דמוקרטית שבה לכל אחד יש זכות להביע את דעתו גם אם זה לא מוצא חן בעיני, או מגעיל אותי, או מפחיד אותי, או מלחיץ אותי... אני לא רלוונטית לנושא וגם לא אף אחד אחר. הרעיון שעומד בבסיסה של הדמוקרטיה הוא הזכות להביע את מי ומה שאתה! 

סליחה, אבל גם לי זה לא נוח שסוגרים לי חצי מדינה בשבת? לי זה נוח שביום החופש שלי, (כי אותי המיסים לא מפרנסים) אני לא יכולה לערוך סידורים הכרחיים כמו קניות? ובכלל איפה נשמע שמדינה מאמצת דת כחוקה וכופה על הדת דמוקרטיה??? בעולם המודרני זה או דת או מדינה, אין יחד ואם זה ביחד אז טוב לא יוצא מזה...

לא יכול להיות שמרוב שאנחנו מתעסקים עם ביטחון חוץ ועם איומים אסטרטגיים, (ושמישהו יסביר לי כבר מה בדיוק זה אומר) שכחנו שאם אין אין לנו אותנו, אין לנו זכות קיום. אם אנחנו מאבדים את החוסן הלאומי, את האמונה בזכותינו כאומה ואת היכולות הדמוקרטיות, (שכוללות אגה רב תרבותיות וקבלת האחר) מפה ואילך זה רק עניין של זמן עד שנמחק מהמפה או עד שניישם, כלשונו, את הביטוי "ארץ אוכלת יושביה".

אני לא לסבית, אבל מזה לא אומר שאני חושבת שללסביות אין זכות קיום... אני גם לא חרדית, אבל זה לא אומר שאני חושבת שלחרדים אין זכות קיום, אלא שהם חושבים שלי אין זכות כזו. אם אני לא יכולה לצעוד בבירתי הלאומית (לא הדתית, הלאומית) ולהפגין למען ערכים שהם חשובים לי אז אנא אנו באים?

כי למי שכבר הספיק לשכוח מצעד הגאווה הוא לא הזדמנות להראות את החוטיני הנוצצים, מצעד הגאווה הוא הזדמנות למחות נגד אי השיוויון שהוא מנת חלקם של השונים בחברה שאינם זכאים בגלל חוקי היהדות (דת ומדינה כבר אמרנו???) לזכויות שנראות לאחרים כברורות מעליהן!!!

לא אני האדם לפרט מה מגיע או לא מגיע לאדם באשר הוא אדם, אבל לכל אדם מגיע שיכבדו אותו על עצם היותו כזה. אם הקהילה החרדית לא מכבדת את הקהילה ההומו-לסבית,היא גם לא מכבדת אותי, כי הם שכחו שמעבר לכל ולפני הכל: מדובר פה בבני אדם שבסך הכל רוצים להיתפס ככאלה וככאלה לקבל את כל הזכויות שלהם... 

ומעניין לעניין באותו עניין... ראיתי השבוע את הסרט "הסודות" העוסק, בין השאר, ביחסים לסביים באולפנה חרדית בצפת. ראשית, כל הכבוד לפאני ארדן על תפקיד מעולה נטול מסיכות, כל הכבוד לאניה בוקשטיין ומיכל שטמלר שמתמודדות עם צילה הכבד של הכוכבת הצרפתייה היטב.

מי מאיתנו שרוצה לראות לאן היינו עלולים להגיע, אי שם בסוף המדרון החלקלק של אי קבלת השונה והזר בתוכינו, מוזמן ללכת לראות את הסרט שמעל לכל הוא פשוט סרט טוב שעשוי היטב ומרתק את הצופה מהסצינה הראשונה ועד האחרונה.

כדאי גם לים לב לשני השירים המלווים את הסרט, דניאל סלומון כמעבד מוזיקלי עושה עבודה נפלאה ודנה עדיני ומאיה רוטמן בביצועים מדהימים לדעתי.

שנדע רק ימים טובים ונשמור על ראש פתוח ופלורליזם מחשבתי... אמן ואמן

דיקלה