דיקלה שאינה קלילה

לכל אחד יש מגוון סיפורים שהוא מספר לעצמו לגבי עצמו. אחד הסיפורים שאני מספרת לעצמי מאז ומתמיד זה שאני מדריכה ממש טובה, כזו שתרצו שתדריך אתכם או את הילדים שלכם. במסגרת הזו בחרתי לחזור השנה לתנועת הצופים כמדריכה בוגרת של שכבת שביעיות (כיתה י"א) בהנהגה שבה ביליתי את שנות התבגרותי כחניכה וכמדריכה. לצערי לא הסתדר לי לחזור לשבט "שלי" בגלל שאותם אלו שמרכזים היום היו חניכים שלי בעבר והיה נראה לשני הצדדים כי זו תהיה סיטואציה עם נפיצות גבוהה. חזרתי לשבט אחר, אותה עיר, אותה הנהגה, אותם מנהגים קלוקלים שהרגיזו אותי בתיכון ואותם רגעי חסד שאהבתי גם אז.

אני אמורה להדריך שכבה שבה יש 12 חניכות, רק בנות, בשבט שמרוחק למדי ממקום מגוריי. בשבוע שעבר הייתה הפעולה הראשונה וכדינן של כאלו היא לא הייתה הכי מוצלחת שאפשר. הן הפריעו ודיברו, לא הקשיבו ושעמם להם, לא הייתי אטרקטיבית דיי ובכלל זה לא היה מספיק טוב, אבל היה בסדר. ככה לפחות אני הרגשתי.

היום נפגשתי עם מרכז השבט. אני אעשה פה פאוזה ואקדיש כמה מילים לטיפוס, דבר שישפוך אור על המשך דבריי. אני לא מאוד מעריכה אותו, הוא בחור נחמד, אבל מימיו לא היה בתנועת נוער ולכן, לעניות דעתי, מתקשה לתפוס את כלל המהות של העניין. מי שהיה ב"תנועה" יודע שהכל סובב סביב זה, גם כשאתה לא במדים ובפעולות, ולכן, ידגישו בוגרי תנועות הנוער, חשוב לעשות את התנועה קודם כל מסגרת חברתית. מקום שירכז לתוכו בני נוער שהם קודם כל חברים זה של זה ורק אחרי זה מדריכים ומרכזים צעירים. הוא, מעצם תפקידו כאחראי הלוגסטי של השבט רואה את הדברים אחרת, ואני מתקשה לשכנע אותו שגם אני צודקת.

היום הוא בא להיפגש איתי אחרי שלא יצא לנו להיפגש מאז הפעולה, היו חגים וחופשים, לחץ בעבודה ואחות קטנה (שלי, כמובן) ששברה רגל והיה צריך לבלות איתה 24 שעות במיון. כמובן שראשית הפגישה המאולתרת הוקדש לנזיפה על כמה אני לא בסדר שלא נפגשתי איתו, ואני מודה, בעוונותיי, שכבר ברגעי ההתחלה האנטיגוניזם שלי התעורר, אבל זה לא הכין אותי למשפטים שהבנות אמרו לכאורה. אני אומרת לכאורה כי אין לי מושג, אני מצטטת אותו...

הן טענו שהן סבלו, שהיה כל כך רע שהן לא תבואנה יותר לפעולות שכבה ובכלל: מי צריך אותי או את התנועה. אמנם אני יודעת ברציונל שזה לא נורא. הן תתעשתנה, נשוחח ונתגבר על המשבר, זה ייגמר במשהו שנצחק עליו במסגרת לא נעים לא נורא (במידה והמרכז לא יחליט לוותר עליי כמדריכה, שגם זה אפשרי). רק שכרגע אני מרגישה עם זה די רע. האמנתי שאני מדריכה מהממת, כזו שמשאירה רושם נעים וכנראה שהפעם, זה לא עבד. קצת מבאס...

חברה שלי אמרה לי כשסיפרתי לה, שאין מה לעשות, אני לא בן אדם קל לעיכול ושזה יסתדר ובכל זאת הייתי שמחה שהן תצאנה עם רשמים אחרים. ביום ראשון אני אדבר איתן, בטלפון, אברר מה קרה ומה "נדפק" בתהליך. אני מקווה שזה יעזור, במשהו לפחות, כי אני לא רוצה ויהי מה, להשאיר מישהו עם טעם רע בפה...

מקווה שיסתדר, שתהיה שבת שלום בינתיים

דיקלה