דיקלה שאינה קלילה

אף פעם לא הצלחתי להסביר מה בדיוק אני עושה. למי ששאל אמרתי שאני עוזרת במאי בחדשות המקומיות ואת המעטים שניסו להעמיק פטרתי בתשובות מתחמקות: "נו, אתם יודעים, סופר-lose, עשר, תשע, שמונה". הזאת שעוזרת לבמאי. לא באמת ברור, אני מודה. אלא שהשבוע במסגרת החפיפה למקום העבודה החדש (ותגידו מזל טוב שהחלטתי, ותחזיקו אצבעות שהחלטתי טוב) נתקלתי במאמר שכתב עוזר הבמאי שאני אמורה להחליף. הוא מבקר מוסיקה ב"עכבר העיר" של תל אביב, ובמסגרת מאמר על דיסק שנקרא "קונטרול" הוא השווה את הדיסק לחייו במסגרת חדר הבקרה, the control room.

אני זכיתי להצצה אל חיי, מבחוץ, לרגע, מנוסחים בשחור על גבי לבן, במילים שאני לא הייתי יכולה לומר. אבל אני חייבת להביא פה, לנכס אותן ולהפוך אותן לחלק ממני, בתקווה שגם הגישה של האיש הנפלא הזה, שעוזב (לצערי מחד, ולשמחתי היות שאני "זוכה" בתפקיד שלו, מאידך) תהפוך לחלק ממני. בועז אם אתה קורא את זה אני יודעת שלא תכעס, נדמה לי שאתה כותב אליי מנסה לומר לי שבכל מקום יש אנשים, ושלא תמיד צריך להיות בשליטה, גם בתפקיד החדש, ושבכלל, צריך לקחת את החיים בקלות. לא ככה "אח שלי"?

לא שיניתי, העתקתי את מה שבועז כתב ולכן זה במרכאות, לאנשי קונטרול וטלוויזיה, ובעיקר לכאלו שלא, הנה ההסבר מהו בדיוק חדר הבקרה ומיהו עוזר הבמאי. לא אני כתבתי אבל אני מזדהה עם כל מילה...

 "שליטה. יום יום, חמש שנים הייתי איש קונטרול... פקיד טלוויזיה מרדן בחדר בקרה הצמוד לאולפן ממנו משדרים את מהדורת "חדשות HOT" בכבלים. שערו בנפשכם כמה פעמים ספרתי שבע, שש, חמש, ארבע... ורציתי לבלבל את המספרים ולא יכולתי. כמה פעמים צעקו עליי, כמה פעמים צעקתי על אחרים. כמה פעמים הייתה לי הפריבילגיה לפלוט שטויות באינטרקום. כמה פעמים אמרו לי "אח שלי", כמה פעמים קראתי "נעה אחותי" וכמה פעמים סקרתי את 16 המוניטורים שניצבו מולי והיו קיר שמפרק את המציאות ומתיימר להרכיב אותה מחדש. כמה פעמים אמרתי רדי סופר-סופר, נקסט וי.טי.אר שתיים, סאונד מלא. יוחאי, אין אוויר על וי.טי אחד, סאונד אפ.. שלוש שתיים, אחד, אולפן. שששקט..."

"חדר הקונטרול היה מיקרוקוסמוס של חיים הנעים במעגלי שליטה וחוסר שליטה. כשהשטאנץ הטלוויזיוני מוכר לך לאורך שנים, מכל כיוון אפשרי, הסטייה הכי קטנה - בלאק באוויר, חיתוך מצלמות לא נכון של הבמאי, משפט מגוכך של המגיש, יכול להצית בך אנרגיה מוסיקלית בלתי נשכחת. הרי זה העניין בחיים: אתה תמיד רוצה לשלוט במשהו ואז לאבד את השליטה..." 

כמובן שיש עוד, אבל יש גבול להעתקה, ובכלל עכבר העיר של תל אביב, ביקורת מוסיקלית "בולע רוק" (מישהו אמר פרסום סמוי???).

אני חושבת שאם בפוסט הקודם אמרתי שלקחתי ממקום העבודה הזה את היכולת להיפרד, היום אני יודעת שלמדתי עוד משהו, על עולם הטלוויזיה, על זה שבכל מקום יש אנשים טובים ואנשים פחות טובים, ושאם תסתכל פנימה, תמיד מישהו יידע לומר את הדבר הנכון, שישים בפרופורציות את כל מה שאתה, או במקרה הזה אני, מרגישים. מישהו שינסה ללמד אותך, יחד עם הנהלים הפורמליים גם דרכו של עולם, ולהשאיר בך משהו ממנו. כי אמנם הוא לא מת (חס וחלילה) אבל הוא עוזב, שזה מעין מוות קטן ואיך אומר השיר "שאמות משהו ממני ימות בך". אז במקרה הזה היה צריך לומר שאעזוב, משהו ממני יישאר בך...

תודה שנתת לי מילים, למה שאני לא ידעתי לומר... אז תודה כי אין לי משהו אחר לומר, תודה על העזרה... באמת...

דיקלה