דיקלה שאינה קלילה

היום היה היום הראשון שלי לבד בעבודה החדשה, בלי חפיפה, בלי עוזרים מאחורי הגב שישמרו עליי מכל רע, ובעיקר מעצמי. בדרך לתל אביב (שהתארכה בזכות העובדה המצערת שהיום יום ראשון והרכבת עמוסה ומאחרת) הפחד השתלט עליי ודחף אותי לכתוב לבמאית לשעבר שלי, ולעוזר הבמאי שחפף אותי. אני לא יכולה לשלוח להם את זה, וגם לא יכולה להשאיר את זה על הדף במחברת... אז בחרתי בכם, שתקראו, שתהפכו את המילים למציאות, ושאולי תעזרו להתמודד עם הפחד (ועצות, כמובן, יתקבלו בברכה).

לבמאית (לשעבר) האהובה עליי:

פעם ראשונה לבד, בלי חפיפה, אני עם עצמי ורוצה הכי בעולם שתהיי שם. נוכחות מוכרת, מרגיעה, מנחמת. אני יודעת שאני יכולה, לימדתם אותי היטב ובכל זאת, ברגעי לחץ מעין אלה אני רוצה לחזור לקונטרול המוגן בבניין צלע ההר.

תוכנית לא מוכרת עם במאי בוקר שאינני מכירה, טאלנטים באולפן ותמונות שרצות על פלאזמות באולפן שאינו וירטואלי... מוזר, ומלחיץ, ומאתגר ומעניין ובכלל, תיכף אגיע לתל אביב, אשים את המסיכה ואקווה שאף אחד לא ישים לב שרועדות לי הידיים ואני חיוורת. שלא יראו שכל מה שאני יכולה לחשוב עליו הוא מה היה אם, אם רק היית פה...

לעוזר הבמאי הקודם:

שידור ראשון לבד, בלי הנוכחות המנחמת והמרגיעה שלך, עם טעויות שהן לגמרי שלי ובלי יכולת לצעוק את שמך כשלא אבין או אדע.

שידור ראשון לבד, ודווקא היום תוכנית בריאות שאני לא מכירה, מה זה בכלל תוכנית בריאות ולמה אני צריכה את השטות הזו?

קרן אמרה "תבואי ב-11, העוזרת במאי כבר תראה לך". אבל למה שהיא תרצה להראות לי, ובכלל למי יש זמן ללמד אותי ב-11 תוך כדי שידור חי של רצועת הבוקר?

אני לא מפחדת, אני כבר כמה שלבים אחרי, זו כבר בעתה משתקת אברים, עם חלומות אימה בלילה שהתעוררתי מהם בלחץ לא מוסבר.

אני יודעת שהגיע הזמן לקפוץ למים ובכלל, אני מנסה לשים עכשיו את מסכת הביטחון העצמי ולקוות שאף אחד לא ישים לב ש"הילדה", כמו שהחלטתם לקרוא לי, לא יודעת מהחיים שלה.

חגי אמר כבר עשר פעמים: "אני יודע שתוכלי לעשות את זה", וגם יהלי אמר "את תהיי בסדר". אבל הם דיברו בעתיד, אני יודעת ש"אהיה" בסדר, אני רק רוצה להיות בסדר כבר עכשיו!

קצת טיפשי שאני כותבת לך, לא יודעת אם אשלח, אבל את הפחד הזה, רגע לפני שידור רק אנשי קונטרול מנוסים מבינים. את השנייה הזו שלפני, נשימה עמוקה ויאללה, שבע, שש, חמש...

וזהו, קפצתי למים ועשיתי את זה, לא שמו לב שאני מפחדת, אבל לא התמודדתי, רק זרמתי, העברתי את הזמן ותיפקדתי "בסדר", אבל לא יותר מזה...

נראה מה יהיה מחר ועד אז, שיהיו ימים טובים רווי התחלות מחוייכות

דיקלה