דיקלה שאינה קלילה

אני יודעת שכותרת הקטע לא מאוד בוגרת. אני יודעת. אז מה?! היה לי יום מעצבן ובא לי רק להתלונן ולהתבכיין ושתגידו לי, אוי, כמה את מסכנה, מחר יהיה  טוב יותר. אני יודעת לבד שאני לא ממש מסכנה ובכלל, קצת פרופורציות. מחר, כמו שאמרה סקרלט אוהרה, יהיה יום חדש, אני רק לא יודעת אם טוב יותר או רע יותר.

ועכשיו, אחרי ההקדמה, לעצם העניין. כבר סיפרתי שהתחלתי עבודה חדשה, שרוב הזמן אני נהנית ממנה. במסגרת השינויים הארגוניים שעברה החברה היות שJCS לא מפיקה יותר את החדשות המקומיות, השתנה גם הסיפוח של המחלקה שאני עובדת בה. במילים אחרות: "המלך מת, יחי המלך החדש".

אז יש לנו בוס חדש, עם ראייה ורצונות חדשים משל עצמו, חלקם טובים יותר וחלקם פחות טובים. היום החלו השיחות האישיות עם עובדי הקונטרול (חדר הבקרה הצמוד לאולפן הטלוויזיה ובו יושבים כל אותם האנשים שמייצרים את השידור, מהסאונדמן והבמאי ועד לעורך התוכן). ראשית הוא בחר לדבר עם העובדים שמנהלים את רצועת הבוקר. מהאולפן שלנו משודרת רצועת הבוקר של ערוץ 10 הכוללת שלוש תוכניות, המסתיימות בשעה 12 בצהריים. הוא הציע לעובדי הבוקר להישאר עד 3 וחצי ולהקליט עוד תוכנית. התוכנית הזו היא התוכנית עליה אנחנו, עובדי הצהריים, בנינו שתמלא את לוח העבודה המתרוקן שלנו. בתמורה הובטחו עוד אי אילו שקלים במשכורת. כמובן שחלקם אמרו כן. יש אחרים שעוד מתלבטים.

ומה עלינו אתם תוהים? שאלה טובה. לא ברור, אם תהיה רצועת לילה (בעזרת השם והזמן ושאר ירקות לא ברורים) אז נעבוד ואם לא? אז נהיה גיבוי, יצטרכו יקראו לנו, לא יצטרכו, לא נעבוד. כמובן שככה לא בונים חומה ולא יכולים לחיות. אז זה עצבן אותי מאוד, ובעיקר עיצבנה אותי העובדה שממש, אבל ממש, אין מה לעשות כרגע חוץ מלהמתין ולראות.

עוזר הבמאי שהחלפתי אמר לי במהלך החפיפה 10 פעמים ביום: "זו סתם פיקציה שבטלוויזיה יש אנשים מגעילים, זה פה כמו בכל מקום אחר..." ניסיתי מאוד להאמין בזה, רק שהיום זה קצת יותר קשה. אולי זה רק כי אני תמימה ולא יודעת מה קורה במקומות אחרים.

נקווה שיהיה בסדר, ואם לא?! דייה לצרה בשעתה...

דיקלה