אני רואה יותר מידי סרטים לאחרונה.
סרטים וסדרות
המון פנטזיה
ופתאום החיים שלי נראים לי משעממים
למרות שכל ערב אני משתדלת להודות לאלוהים על כל מה שהוא נתן לי
חשבתי שלעולם לא אמצא אהבה. כשהייתי קטנה תמיד אמרתי לעצמי שהלוואי ויבוא כבר האחד ואני אתן לו הכל. ואני אהיה בת זוג מושלמת
חשבתי שהאחד לעולם לא יגיע, ואני אמשיך לדלג בין אהבות נכזבות ולבכות הרבה.
אבל הוא הגיע, ואני לא בוכה בכלל.
אחרי שאני רואה סרטים כאלה אני לרגע מתבאסת שהאהוב שלי הוא לא גיבור על. שיכול לעוף ולנופף בחרב. להגן עליי ממפלצות ושדים.
להציל אותי מהאויב הרע.
חוויות מרגשות כבר לא פוגשים ברחוב היום.
והחיים של כולם דיי בנאליים, רגילים, שגרתיים, משעממים.
אבל לפעמים צריך להודות על הבנאליות הזאת.
אז מה שהוא לא גיבור על. הוא הגיבור שלי. והוא עושה הכל בשבילי ורק שיהיה לי טוב
הוא מוכן להשתנות בשבילי. זה הרבה יותר מלהרוג מפלצות ושדים.
הוא הציל אותי מהעצבות שהייתי שרויה בה עד היום שפגשתי אותו
לא משנה מה קורה לי עכשיו.. אני יודעת שיש לי כתף לבכות עלייה.וזה כל מה שחשוב.
אז אני נרשמת ללימודים
והחלטתי על האוניברסיטה הפתוחה
לא מתחשק לי לעצור את החיים שלי בגלל הלימודים. אני צריכה את הביטחון הכלכלי שלי.
ואני עדיין לא חושבת ש"תואר" זה הפיתרון. אולי זה רק היתרון. ולכן זה כן חשוב לי. אבל אני לא מתכוונת להפסיק לעבוד ולעצור את החיים בשביל ללמוד.
אז שיהיה בהצלחה :)
דשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: