החיים ע"פ יעל

הגעתי למסכנה שילדים זה עם מעצבן ושקייטנות נועדו כדי שהורם יוכלו לזרוק את הילדים מהבית בלי שיקראו להם הורים מתעללים ויביאו אליהם את רשויות הרווחה.

ועכשיו אחרי הצד הקוטרי והפולני אני אתחיל לכתוב את האמת:

הקייטנה הייתה חוויה מטורפת! אז נכון שהיה קשה ולפעמים גם בלתי נסבל והיו כ"כ הרבה פעמים שבהם ברחתי לרגע והלכתי לכיתה של אוראלי ואמרתי לה שאני מתפטרת אבל סה"כ הילדים (חוץ מהיותם מחבלים קטנים כמובן) היו מאד חמודים ולמרות שאיבדתי את הקול ושבועיים נשמעתי כמו צפרדע פדופילית ואפילו אחרי שסבתא שלי ניתקה לי את הטלפון כשהתקשרתי אליה כי היא חשבה שאני איזה סוטה, לא נשברתי והמשכתי הלאה ולא וויתרתי. אז נכון שהקייטנה הזו הוציאה את החשק מלהביא ילדים לעולם אבל היי לפחות זכיתי במדריך מצטיין מה שמוסיף לי 150 ש"ח נוספים למשכורת או במילים אחרות עוד שיעור וחצי נהיגה.

מה שמוביל אותי לנושא הבא שהוא זה שהתחלתי ללמוד נהיגה ונחשו למה זה קרה?

נכון מאד!

כי עברתי תיאוריה!!!!

סוף כל סוף אחרי שפעם אחת לא עברתי הלכתי שוב ותודה לאל עברתי! ועכשיו התחלתי ללמוד נהיגה אצל מורה חדש -אחרי שהמורה הקודם אמר לי במילים מפורשות שלדעתו נשים לא צריכות לנהוג ומסוכן להושיב אותן מאחוריה ההגה(מצא למי להגיד את זה)- האמת גיליתי שלמורים לנהיגה יש שריטה בראש למשל המורה הזה מתעקש כל הזמן שהידיים שלי לא ב9 ו3 ושאני מחזיקה חזק את ההגה אבל הקטע הוא שהוא לא באמת אומר את זה כי הוא מתכוון לזה הוא אומר את זה סתם כי אין לו מה להגיד בזמן השיעור פעם הייתי עם הידיים באוויר לא נגעתי בהגה והוא אמר לי יעל את מחזיקה חזק את ההגה ובפעם אחרת שמתי את הידים על הבירכיים והוא תוך כדי דיפדוף בפנקס הקטן והלא שימושי שלו אמר לי יעל את מחזיקה חזק מידי את ההגה תרפי קצת..

מחר אני טסה לצרפת אז כרגע במקום לארוז ולחפש את הדרכון שלי (איפה הוא באמת לא ראיתי אותו מלא זמן..) אני יושבת פה וכותבת. אז אני יודעת שהזנחתי בתקופה האחרונה אבל זה לא היה באשמתי באמת שבסלתי במחסור של זמן בצורה קיצונית אבל אני מבטיחה שאיך שאני אנחת אני אעדכן שוב ואספר את החוויות מצרפת.

אמא החליטה שהיא רוצה לארח בבית הקטן דיירים מצרפת אז היא חייבה את כולנו לנקות. אני אשכרה למדתי לעשות שפכטל ,צבע ,קירות גבס ורובע והתגלתי גם כלא רעה בזה.. ועכשיו באו צרפטונים משוגעים  והם שאלו אותי אם אני אוכל להראות להם איפה יש סופר ואז התחלתי להסביר להם ונזכרתי שבעצם אני לא עושה כלום באותו בוקר (דבר נדיר ביותר) והצעתי להם לבוא איתם לסופר.  וככה הגענו לכניסה לחניון אבל הצרפטון לא עצר כי הוא לא ידע שצריך לעצור ואני שכחתי להגיד להם ואז המאבטח רץ אחרי האוטו בנשק שלוף והצרפטונים נהיו חיוורים ואז הסברתי להם את הכל. ואז אחרי שעברנו את הבידוק הביטחוני בשלום נכנסו לסופר אבל נשים הצרפטוניות לא ידעו שצריך לעצור לבדיקה אז הן פשוט נכנסו והמאבטח תפש לאחת מהן את התיק ואז היא התחילה לצרוח "גנב!, גנב! הצילו".. ואז הגענו והם כמובן נורא נורא התלהבו שבישראל לפירות ולירקות יש צבע ושהם גדולים. ואז ראיתי את אחת הצרפתוניות לוקחת מלא מלא ארגזים ושאלתי אותה מה היא עושה והיא אמרה לי שזה בשביל הקניות ואז נזכרתי שבצרפת צריך לשלם על השקיות אז הם משתמשים בקרטונים והבנתי את גודל הטעות ואמרתי לה שבארץ השקיות ניליון בסופרים הן חינם (היא הייתה מאד מופתעת). ואז הם החליטו שהם צריכים יין אז הם הלכו ושאלו את המוכר מה הכי דומה לפסטיס (משקה צרפתי אלכוהולי יחסית בלי הרבה אלכוהול) אז המוכר הביא לה ערק.. ובסוף הגענו לקופה והחשבון יצא 270 ש"ח אז אחת הנשים הצרפתוניות  שלפה חבילת שטרות בעובי של 50 ס"מ לפחות ושלפה משם 300 ש"ח רק שכשהיא הגישה אותן לקופאית ראיתי שזה מאה ש"ח ישנים כאלה מלפני 30 שנה ואז הקופאית הסתכלה עלי ואני הסתכלתי עליה והתחלנו לצחוק בטירוף! ואז אחרי שמחיתי את הדמעות ובין פרץ צחוק אחד לשני הסברתי להם שלא משתמשים בכסף הזה יותר וזה שווה בערך 10 אגורות עכשיו. והיא הבינה את הטעות ושילמה בכרטיס אשראי.

אבל כל זה השתלם כי קיבלתי מהם מתנה 20 יורו ל"ביזבוזים" בצרפת.. 100 ש"ח רק כי הייתי נחמדה אליהם וידעתי לדבר צרפתית!

זהו עכשיו אני חייבת ללכת לארוז אז כפיצוי על התקופה הארוכה שלא עידכנתי, הבלוג של יעל גאה להציג:

רשימת הציטוטים הגדולה!

או במילים אחרות:

"הציטוטיה"

דפי אלי:

"יעל למה שלא תתחלי לחיות על פולי קפה את יודעת כמה שעות ביממה זה יחסוך לך?"

אוראל נרדמה בסרט בופור וניסינו להעיר אותה:

טלי:"אוראל איפה המפתחות של הצוללת הצהובה?"

אוראל:"לא יודעת נרדמתי"

אני:" אוראל מי רצח את קנדי?"

אוראל:"לא יודעת נרדמתי בסרט!"

אני:"אוראל מי רצח את ארלוזורוב?"

אוראל:" לא יודעת לא ראיתי את הסרט נרדמתי!"

אוראל יצאה ביציאה נרגשת לאומה (להלן הבנות שישבו אצלי בחדר):

אוראל:" אושרי ודוד נולדו באותו יום איתי... כי הם תאומים!"

אני ודפנה יצאנו לאופיס דיפו עם אמא:

דפנה:" ואו יש פה מלא ציוד"

אני:" כן יש פה ציוד משרדי.. כי זה למשרד!"

דפי למאבטח בתחנה מרכזית:

דפי:" לא אל תפתח את התיק הוא יתפוצץ לך בפרצוף"

עד כאן עבדתכם הנאמנה (והצרפטונית)

יעל