אתה יכול להאשים את מי שאתה רוצה...
אתה יכול להגיד שאבא שלך אשם, שהשאיר את אמא לטפל בך ובאחותך לבד,והיא לא הצליחה להתמודד עם שניכם. אתה יכול להאשים את אמא שלא הצליחה להתמודד איתך ולחנך אותך כמו שצריך. אתה יכול להאשים את כל המשפחה, שהייתה שם תמיד בשבילך ובכך גזלה ממך למידה על עצמאות. עכשיו אתה יכול גם להאשים את הצבא, על שגוזל ממך את זמנך ושאתה מבזבז עליו את החיים. אבל איזה חיים? אילו חיים יש לך?
אתה הרי יודע שאין אלה חיים מה שאתה עובר....זאת הישרדות, מלחמה בעצמך על שטויות!
אתה יכול בסופו של דבר להאשים גם את עצמך, ובמקרה הזה אתה תהיה הכי צודק. על שלא התבגרת, על שאתה עדיין מתנהג כמו ילד,עושה שטויות, אדיש לכל הסובב אותך, זורק זין ופשוט חיי את החיים כמו שהם.
אתה תמיד מזיין את השכל על כך שאתה לא רוצה ולא תהיה חלק מהזרם,אתה לא תיתן לו לסחף אותך. אבל זה כל מה שקורה! אתה נסחף עם הזרם, ונותן לזמן לעשות את שלו, משכנע את עצמך שמחר, יהיה יותר טוב...רק לסיים אתה הצבא ואתה תתחיל לעבוד, ואז תלך ללמוד ואז תכיר חברים חדשים,תתאהב, תהיה לך דירה,אתה תצבור עצמאות ותלמד על החיים ואז תתפרסם בזכות הכישרון והכול יהיה בסדר!
אבל אתה תמשיך לשכנע את עצמך לגבי כך גם ביום שלמחרת, כי אתה יודע, ששום דבר, מעולם לא יהיה בסדר כל עוד אתה לא תיקח את עצמך בידיים ותתחיל לחיות את החיים ולא רק לשרוד אותם עד שיהיה טוב. אתה חייב לעשות בעצמך את הטוב הזה!!!
אתה יכול להאשים את מי שאתה רוצה, על כך שלא למדת דבר...על שאינך יודע כלום. על כך שאין לך עם מי לדבר ואין לך למי לחזור בערב. על כך שאתה לבד ושאיש לא מתלהב ממך.
אתה יכול להאשים את מי שאתה רוצה ולכעוס כמה שרק תחשוק בכך על כך שאיש מלבדך לא מבין את האמת, על כך שהם מתרחקים ממך, על כך שאתה בוכה בלילות בגלל משהו שנראה לך שטותי לגמרי.
על כך שהרצון הזה לשפוך את הלב למישהו, כל אחד, גרם לך לחזור לכתוב בבלוג הזה.
אתה יכול להאשים את מי שאתה רוצה...אתה באמת יכול, אבל מה הטעם?!
בין אם תמצא את האשם ובין אם לא, זה לא יעזור לך ואתה יודע את זה! אתה לא יכול להגיד
"זה מה שעשיתם אותי...תתמודדו!" אתה לא מאמין במשפט הזה אז איך אתה בכלל מדמיין את עצמך מסכים איתו?! אתה באמת יכול להאשים...אבל מה שאתה צריך לעשות,ואתה יודע את זה, זה לא למצוא את האשמים במשחק הזה אלה להבין מי אתה ומה אתה עושה ואיך אתה מתקן את זה! לא לברוח מהבעיות האלה כמו שעשית כל חייך אלה פעם אחת בחיים לעצור,להסתובב ולהתמודד איתן!
ואתה יודע מה אתה צריך לעשות. אמא, היא המפתח לכל...
אל תבקש סליחה, אין אתה חזק מספיק כדי לעשות זאת. פשוט תעשה מה שהיא אומרת, היא צודקת בכל מה שאמרה הערב. אתה באמת לא אחראי ולא עצמאי...איך אתה רוצה לחיות לבד? אוקיי נכון,אתה תגיד לי "ברגע שאני יהיה שם אני ילמד את זה בדרך הקשה,זאת הדרך היחידה בשבילי"...כביכול אתה אומר "בשביל ללמד אותי לשחות פשוט זרקו אותי למים ואל תתערבו במה שקורה מעתה ואילך". נכון,זה נשמע חלומי ומאוד פטריוטי, אבל כאן, בחיים האמיתיים איש לא מחפש גיבורים מצוצים שיספרו לכולם איך הם התמודדו לבד. אתה לא לבד! ואין אתה יכול להתעקש על להיות לבד כדי להתמודד עם הבעיות. יש לך את המשפחה, קח את העזרה שלהם. אני יודע שזה קשה עד כמעט בלתי אפשרי מבחינתך לקבל עזרה, אבל זה לא הזמן לשחק אותה קשוח! אתה צריך את העזרה הזו...
אתה צריך לקחת את עצמך בידיים עוד היום, לצאת מהבועה הזאת שנהפכה בשבילך לכל כך מציאותית ואמיתית ולראות את העולם שאתה חי בו. תעזור לה, לאמא! תנקה את הבית,קנה מוצרים, תכין ארוחות חמות. שמור על הניקיון ותהיה אחראי.
אני יודע שאתה מפחד לקבל את הפידבאק הטוב הזה מאמא, ואני עדיין לא מבין למה, אבל אנחנו כאן לא כדי למצוא את הלמה אלה כדי להבין את ה-איך.
אז אני אומר לך איך, פשוט בקש מאמא לא לתת לך מחמאות,לא על העבודות שאתה עושה בבית, לא על הציורים ולא על המוזיקה ולא על שום דבר. תגיד לה שזה מפריע לך. ותתחיל לקחת אחריות, תטפל בבית, תקנה מוצרים שצריך,תכבס את הבגדים שלך לבד, תנקה אחריך, שטוף כלים. אל תשאיר את החדר שלך מבולגן כל הזמן.
אני יגיד לך מה יקרה, אמא אולי לא תיתן לך מחמאות על כך, אבל היחסים ביניכם ישתפרו באופן משמעותי,תאמין לי. והיחסים עם אמא זה מה שאתה צריך לדאוג לו עכשיו, לא זה שלא זיינת אתמול ולא זה שלא נתנו לך תגובה טובה על איזה ציור ולא זה שאתה צריך לחזור לצבא מחר. זה הכל שטויות,באמת! מה שאתה צריך קודם כל זה לשפר את היחסים עם אמא, לדבר איתה לעיתים תקופות יותר, להיפתח בפנייה קצת. זה מצחיק שאתה נפתח כעת מול אלפי אנשים שכלל לא מכירים אותך, אבל אמא שלך אפילו לא יודע מה עובר עלייך בחמשת השנים האחרונות!
כשהיחסים ביניכם ישתפרו, המצב רוח שלך ישתפר, אתה תראה פתאום שהכל מתחיל להסתדר לך, בצבא אתה תמצא את המקום שלך ותמשיך לשרת את הזמן הקצר שנותר לך, ושנה אחת זה באמת כלום! אתה תמצא עבודה ותתחיל להרוויח כסף שיהיה לך לבזבוזים. אתה גם תראה במפתיע שהיחסים שלך עם החברים ישתפרו. אתה תראה, אני מבטיח. ואם זה לא יקרה אתה פשוט לא תייחס לזה חשיבות, כי מה שחשוב לך באמת הוא שאתה יכול תמיד לחזור הביתה. ושם,יש מישהי שמחכה לך ואוהבת אותך.
ואתה יודע מה, אני בטוח שאתה תוכל לקרוא לדירה הזאת "הבית". כי בסופו של דבר זה מה שזה,תאמין ותשקר לעצמך כמה שאתה רוצה, אתה כבר לא ילד. אל תהיה תמים!
עם הזמן אתה תראה שהכל משתפר בחייך,הציור שלך העבודה שלך הקשרים שלך.
כן ברור, אתה עדיין רוצה להישאר אותו בן אדם דכאוני שכותב דברים פסימיים ומציירים ציורים שליליים ומחבר מנגינות עצובות, אני יודע שאתה רוצה כי זה נשמע לך מגניב, זה נשמע לך שזה מי שאתה! אבל איך אתה יכול לדעת שזה מי שאתה כשאינך ניסית את הצד השני של המטבע? אני כמעט יכול להיות בטוח שברגע שתהיה מאושר, מאושר באמת! אתה תאהב את זה הרבה יותר ותקבל תוצאות הרבה יותר עשירות ויפות!
הגיע הזמן לצאת מהבועה הזאת ולהבין מה באמת חשוב לך.
אני בטוח שבתקופה הזאת אתה תמצא חברה, אני כמעט משוכנע בכך. אתה מבין, המצב רוח שלך משפיע על הסובבים אותך, וברגע שאתה תהיה שלם עם עצמך אחרים ישלימו איתך, ואתה לא בן אדם כל כך משעמם אחרי הכול, אתה יודע את זה...
אני מבטיח לך שהכל ישתפר, נסה אותי...רק מאמץ אחד קטן נדרש ממך. אז אנא, פעם ראשונה בחייך עשה את הצעד הראשון, תשקיע קצת מאמץ בשביל להתחיל לסובב את הגלגל ואתה תראה איך הוא מסתובב מעצמו וצובר תאוצה!
בשביל להיות מאושר באמת,תשקיע את עצמך ותן מעצמך טיפה, ואתה תראה שבמהלך הדרך אתה תיתן יותר ויותר, ולא כי אתה צריך,אלה כי תרצה!
אתה תמיד ניסית לברוח מהאושר מצד אחד, ומהצד השני למצוא אותו בכיוון ההפוך. הגיע הזמן להבין שאין זה אפשרי. אתה רוצה להיות מאושר.
ואני יודע שאתה לא רוצה לוותר על מה שאתה, כי אז אתה תחשוב שאתה לא אמיתי לעצמך, אבל זה לא ככה! אתה תישאר אתה! רק מאושר יותר, איש לא מונע ממך לצייר את אותם הדברים, לנגן את אותן המנגינות ולכתוב את אותן המילים! כי באומנות אתה יכול להיות מי שאתה רוצה! אבל בחיים האמיתיים...
הכי טוב בשבילך שתהיה מאושר!
תתחיל לסובב את הגלגל...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
