זכרון סלקטיבי
הבלוג 2.5
|
כינוי:
Bercko21 בן: 44
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
איריס שגיא, זכרונה לברכה.
יש דברים שאין סיכוי אפילו לדעת שהם הולכים לפגוע בך, ולצערי היה לי רגע כזה אתמול.
אתמול בעמוד הראשי של Ynet, הייתה "עוד" כתבה על מכת תאונות הפגע-וברח שיש לאחרונה.
פתאום, כאילו משום מקום התחילו כל מיני זכרונות לעלות, השמות נשמעו מוכרים, ופתאום ירד האסימון...
את אבי ואיריס שגיא הכרתי לפני 10 שנים.
לפני הצבא, הציעו לי לבוא לעבוד חודש בתור אחראי מחשוב בניצנה, כפר נוער שנמצא אי שם בדרום, ליד הגבול עם מצרים.
הייתי שם לבד, נער חסר בטחון, ואיריס הייתה אחת האנשים הראשונים שהתחברתי אליהם שם.
הייתי יושב אצלה במשרד, והיא ספרה לי כל מיני דברים על המקום, איך שם, מה עושים עם העולים, ובכלל...
מהר מאוד הכרתי את אבי, בעלה. הם היו זוג כזה שליו, בוגר, שבאמת מה שמעניין אותו זה להנות מהחיים.
אני ממש נהנתי לעזור עם העבודות חשמל, למדתי כל כך הרבה דברים שם שעד היום אני זוכר ומיישם בזכותם.
ניצנה זה מקום קטן, בסופ"ש שבוע כל הצעירים היו נוסעים הביתה, אני העדפתי להשאר.
תמיד בערבים, הייתי יושב אצלם במרפסת וסתם מדברים, זה מה שהיה לעשות שם :)
בניצנה הייתי סך הכל חודש, אבל זה היה אחד החודשים היותר מרקתים וזכורים שהיו לי בחיים.
עם איריס ואבי התחברתי הכי הרבה.
עד היום אני שומר על ספר עם הקדשה שהם הביאו לי כשעזבתי את המקום.
אני זוכר שהרמתי גבה כשקיבלתי אותו כי ידעתי שלאבי לא היה זמן להביא אחד אחר,
אבל הוא הבטיח לי שכן. שקרן  .
למרות שעברו מאז 10 שנים, מעולם לא הפסקתי להתגעגע.
לעולם לא אשכח אותם.
עצוב שככה אני נתקל בהם אחרי כל כך הרבה זמן.
אבי תהיה חזק בשביל הילדים, איריס פיסית כבר לא פה, אבל הגלים שהיא יצרה בחייה יורגשו פה עוד לאורך זמן.
לפחות אצלי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
