The Wolf Woman Chronicles

פתאום זה עבר לי.

בלי לשים לב, בלי להחליט על זה מראש. יבבות הנוסטלגיה נמוגו מראשי, ובמקומם באה תחושת שביעות רצון לא מוכרת, זרה.

לא יודעת למה, אבל תמיד הייתי כזו. תמיד בהווה שלי היתה איזושהי ערגה לעבר, כי העבר היה החרא המוכר והידוע, ולפעמים אפילו היו בו רגעים של חסד, בעוד שההווה תמיד נראה כמו יריקה מתמשכת של אלוהים. הייתי מוצאת את עצמי מתעוררת ונזכרת שחלמתי בלילה על אקסיות שלי, על מסדרונות התיכון שלי, על תקופת הפאבים או הסמים שלי, והייתי מסתובבת חצי יום נקרעת מגעגועים. אני בטוחה שאפשר לומר על זה שלא היה לי טוב בהווה רוב הזמן, או שאני סתם קרציה, או שאני צריכה טיפול, אבל אני לא בטוחה בכל זה. אני חושבת שפשוט ההווה היה תמיד קצת כבד עלי, ופתאום בחודשים האחרונים הוא הולך ונהיה יותר קל. המחשבות המורבידיות (סטייל: אם אין פואנטה למשמעות החיים אז מה הפואנטה בלחיות בכלל?) התאדו קצת, והרוגז כלפי העולם ובוראתו התמסמס. קצת מוזר שזה קורה בתקופה כזו, עם הרדיפה אחרי ההומואים והלסביות והמלחמה שלא עוזבת אותנו לשניה, אבל איכשהו זה קורה. רגע קטן של חסד יקומי, שבשבילי הוא חודשים של נשימה עמוקה ומשוחררת.

שלשום בלילה חלמתי שאיכשהו כל האקסיות שלי מתקבצות סביבי, וגם ההיא נמצאת שם, ואני נורא מבולבלת ולא ממש יודעת עם מי אני עכשיו, איזו תקופה זו בכלל ומה הן מספרות לההיא עלי. זה היה חלום שבא אחרי החלום בו אני מסתובבת עם חצאית צהבהבה מכוערת וחולצת כפתורת לבנה (שיא אופנת שוק מחנה יהודה), חושפת את שערותי השחורות ברגליים כדי שיציצו ויפגעו, ורואה חייזרים.

האמת היא, שאני סאקרית של חלומות. יש לי חלומות מדהימים לפעמים, עד שאני מסתובבת כל היום וחושבת על החלום וחשה שהמציאות היא מה שלא מציאותי. כבר חלמתי על חייזרים, חלליות, תעופה סטייל סופרמן, נפילה סטייל קופים על העצים. החלומות שאני הכי אוהבת הם כשאני משהו אחר: חלמתי פעם שאני זאב ופעם שאני נמר. חלמתי כמה פעמים שאני בכלל בחור, והאמת שאלו היו חלומות מאוד מעניינים, במיוחד ששולבו בהם קטעי סקס גרמני איכותי. חלמתי שאני מתה אינספור פעמים, וכל פעם התעוררתי מחדש והייתי מופתעת. החלומות הכי איומים הם חלומות הלולאה - אלו שאני חולמת שאני מתה בהם ומתעוררת, ואז מתה ושוב מתעוררת, ואז מתה ושוב... אבל זה כבר קצת פסיכוטי, אני לא בטוחה שזה משהו שחולקים עם הפסיכולוג המחוזי, אפילו בעילום שם ובאינטרנט.

בג"ץ אמר שאם אני וההיא נטוס לקנדה ונתחתן, נוכל לרשום את זה בתעודות הזהות שלנו. סוף סוף ההיא מצאה סיבה טובה להנשא לי, אחרי שהצקתי לה חודשים. למרות הכל, היא מסרבת ללבוש שמלה לבנה ולהגשים לי את החלום הרטוב האולטימטיבי. ההיא יכולה להיות ממש זונה לפעמים, אבל אני עדיין אוהבת אותה.