אני חולה מתה כבר שבוע. הגרון שלי התנפח לגודל של ענן פטריה גרעיני ומרגיש ככה. יש לי צמרמורת לא נעימות בכל הגוף, וכשאני מדברת יוצאת לי מהגרון זמרת כושית זקנה שעישנה סיגרים במשך 50 שנה. למרות זאת, בהיותי אמיצה ולרגל שיחת יחסינו לאן ביני לבין הבוס, שנקבעה ליום ראשון הקרוב, אני מגיעה לעבודה באדיקות של זונה מכורה לקראק.
אתמול, בדרך הביתה, כשרציתי לעבור נתיב, כנראה הייתי מסטולית מדי ובמקום לעבור נתיב נכנסתי בניסן אלמרה של איזה בחור. מעכתי לו באמנותיות את התחת של האוטו, ולעצמי סידרתי נזילה חדשה ומסריחה של חומר לא מזוהה מהמנוע. אחרי שהחלפנו פרטים (כנראה שנראיתי חולה סופנית, כי הוא אפילו לא צווח עלי בעצבים), האוטו הסכים לקחת אותי הביתה ולדעתי עכשיו הוא מפתח רימות ותולעים בחניה.
התאונה הזו גרמה לי להבין שהחיים קצרים, שאני רוצה העלאה כבר, ושזו פשוט חוצפה להכנס למישהו באוטו כמעט חדש עם גרוטאה בת אחת עשרה שנראית כאילו מעכו אותה מכל צד יותר מפעם אחת. אני אוהבת חוויות כאלה, מלאות תובנות.
ההיא ואני עוברות תקופה של התמכרות לסרטי לסביות. היא מזניחה את העבודה הסמינריונית שלה ואת כל משימותיה, ומזילה ריר על The L Word ועל סרטים באורך מלא כאילו אין מחר. כדי לנער אותה, התחלתי אתמול להוריד המון סרטי אימה. לא, זה לא מפחיד אותה. הם פשוט משעממים אותה רצח, ולדעתי היא תעדיף אפילו את הסמינריונית על עוד בחורה שיורדת לתוך מערה וקוראת לחבר שלה בעוד האורות נעלמים.
הייתם חושבים שבחורות בעידן המודרני לפחות ימנעו ממערות, גברים מכים וכאבי מחזור. הא, הא, הא.
מצאתי כמה דברים ממש נחמדים מבחינה מוסיקלית בזמן האחרון. שניים מהם:
The Shins - שלשני שירים מהאלבום שלהם אני מכורה, והשאר משאירים אותי עדיין סקפטית.
Kendra Smith - תמיד היתה לי חולשה לנשים עם קול עמוק ומחוייך.
היו שלום, ההיא באה לקחת אותי מהעבודה, לאור זה שהאוטו זצ"ל, אמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Wolf Woman