נפער בי סוג של חלל, ריק, חור שחור ששואב את כל מה שאני מכירה פנימה.
ההיא עוברת היום עם הכלבות אל אמא שלה, עוזבת את הדירה שלנו, הולכת לנקות את הראש ולהתנתק ממני כי לא נתתי לה אפשרות אחרת.
אני כל הזמן תוהה האם אני באמת עושה פה את הדבר הנכון. האם לא הייתי צריכה לנסות בכל זאת, למרות כל הבעיות שאני יודעת שישנן שם. האם לא הייתי צריכה להתעקש ולנסות, לזרוק לעזאזל לרוח את כל הדברים האחרים כרגע ופשוט להיות שם.
עומדת בצומת דרכים ובכל פעם פונה לכיוון אחר, ולא ממש מתחילה ללכת בו. כל נתיב נראה ערפילי, מלא מהמורות ומתעקל כך שאני לא יכולה לראות את המשך הדרך.
אולי זה היופי של החיים, זה שכל דבר כזה הוא סוג של הרפתקה, הליכה אל הלא נודע וכל זה. אני רק יודעת שעכשיו קשה לי להיות אופטימית, אני רואה רק את זה שאולי אני עושה טעות נוראית ועומדת לשלם עליה במשך שנים.
וואו - אני עושה דרמות בבלוג שלי. איזה כיף.
פרידות הן הדבר שהכי קשה לי להתמודד איתו (טוב, לא הכי קשה, אבל מייד אחרי "מחטים ובדיקות דם" זה נמצא ברשימה). אני מתייסרת, אני נקרעת, מרגישה שלקחו לי חצי שלא יחזור לעולם. אני מאלה שנקשרים חזק מדי, עמוק מדי, ולנסות להתנתק מחייב פציעות ודם. ואין לי עם מי לעבור את כל זה, לא באמת, ככה שאני שותקת ומחייכת רוב הזמן. אצלי הכל בסדר. אהא.
אמש הייתי אצל ע', אקסיתי שהפכה עורה והיגרה לתחום הטרנסג'נדריות. האמת, אני אמורה לכתוב פה עליה בלשון זכר כדי לכבד את הזהות שלה, אבל היום מותר לי הכל, ואם זה מסובך לי אז אני מוותרת.
דיברנו על הניתוחים שהיא רוצה לעבור, על זריקות הורמונים. דיברנו על הפחד מלהיות לבד אחרי תהליך כזה, האופציה שלא תמצא אף אחת שתשכיל לראות מעבר למציאות הגופנית.
אני חושבת שע' מאוד אמיצה, גם אם קשה לי עם מה שהיא עושה. היא ממש קופצת מקצה התהום מטה, לא יודעת אם יש שם משהו שיקלוט אותה, ובכל זאת עושה את הקפיצה. זה מרשים.
אני חושבת שאם אני אצטרך להיות בעוד מערכת יחסים ולהפרד - כבר עדיף בכלל שלא להכנס לשם. כלומר, אני בת 32, ולמרות שאני לא מרגישה או נראית ככה, אני כבר לא בגיל של להתנסות או להסתבך עם מישהי. ואם מערכת היחסים הזו לא עלתה יפה (אח, איזה ניסוח קליני), עם בת זוג שהיא באמת האדם המקסים והנדיב ביותר שהכרתי, אולי זה אומר שמשהו אצלי לא בסדר. שמשהו שם לא נועד להיות. שהנס הזה של אהבה שנשארת ויכולה להמשך תמיד לא יקרה בגלגול הזה.
אני מתחילה לחפש דירה בתל אביב. מתחילה לחשוב איך אני אוספת את עצמי כדי לנסות שוב, לא בהתלהבות גדולה מדי. מנסה לחשוב על כל הדברים הטובים שמחכים לי מעבר לפינה.
הבעיה היא, שהדברים מעבר לפינה עושים קולות של מפלצות בתוך החושך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Wolf Woman