לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Wolf Woman Chronicles


אמנם לסבית, אבל הייתי עושה את סוקרטס

Avatarכינוי:  Wolf Woman

בת: 50

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2007    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2007

בחזרה לטבע


ב YNET גילו את אמריקה. איזה תחקיר! מדינה שלמה המומה עכשיו, אני בטוחה.


ההיא לקחה את כלבת הזאב שלנו איתה לסבתא (וואו, האחים גרים מתהפכים בקברם עכשיו, לא?). המעורבת הלבנה שנשארה איתי מביעה את מחאתה ביללות ורטינות. תכף אני אקח אותה להורים שלי, לסיר הבשר, מקום בו כל הרטינות יוחלפו בהזלת ריר וזלילת בשר. נורא שקציצה יכולה להחליף חצי מהלהקה שלנו, אבל זו כנראה פסיכולוגיה כלבית ידועה.


אני בגמילה כוללת משוקולד, לא מסיבות של דיאטה, אלא כי החלטתי שלאכול בממוצע ביום טבלת שוקולד שלמה לא יכול להיות באמת בריא. בהתחלה זה היה נורא ואיום, אז התמכרתי לסוכריות ואגסים. אחר כך נגמלתי גם מזה (כמה קילו אגסים יכול מישהו בכלל לאכול ביום?), ונהייתי בחורה נורמלית ורגילה שאוכלת ביום חטיף שוקולד קטן ומסתפקת במועט.

אתמול הרסו לי את כל הגמילה בחנות שוקולד מדהימה, שמייצרת את השוקולד בעצמה. שברתי כמה חסכונות כדי לקנות שם שמונה חתיכות שוקולד, וברגע שהגעתי הביתה הכרזתי על התמכרות מחודשת. אחרי עשר דקות ישבתי בבית, זמזום נעים של סוכר מהמהם לי בוורידים ושאריות שוקולד מבצבצות לי על השפתיים. עכשיו צריך להתחיל הכל מהתחלה.


ראיתי את הסרט המדובר בבל, אחרי המלצות חוזרות ונשנות.

כבר כתבתי על זה שאני שונאת סרטים שבכוח מנסים להראות את "הסבל האנושי האוניברסלי". בסרט הזה הם התעלו מעל עצמם, וגם הצליחו לעצבן אותי על ידי שזירת סיפורים זה בזה באופן לא אמין. אל תדחפו לי את הסבל האנושי בכפית לפה. אני חיה בארץ ממילא, לא?


אבא שלי כבר ממש מבוגר. עכשיו יש לו איזו בעיה בברכיים, שגורמת לו להיות מאותגר הליכתית. הוא כבר חודשיים בבית מחוסר יכולת אמיתית לזוז. אי אפשר לנתח אותו כי הוא זקן מדי, חולה מדי ומסוכן לרפואה בכללותה.

כשהייתי קטנה, הוא היה לוקח אותי לגן על הכתפיים שלו, והיינו שרים כל הדרך.

נכתב על ידי Wolf Woman , 27/1/2007 12:54  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צ''ל ב-11/3/2007 23:41
 



פוסט של עייפים


לא יודעת מה לגביכם, אבל כשאני הייתי טינאייג'רית, הייתי כל הזמן כותבת. הייתי כותבת יומנים (מיוסרים, מרירים ומאוכזבים מהמין האנושי בכלל ומהמין הנשי בפרט), שירים, סיפורים וגם מכתבים. רק מתוך רחמים על מי שאיתרע מזלו למעוד לתוך הפוסט הזה אני נמנעת מלתת דוגמאות.

אבל מה שאני באמת רוצה לדבר עליו, להזכר בו, הם המכתבים שכתבתי. נדמה שתקופה ארוכה מאוד מגיל ההתבגרות שלי עברה עלי בהתכתבות נמרצת עם החברות שלי, בעיקר אלו שהייתי מאוהבת בהן. גם לכם היה את הארוע המכונן הזה, בו אתם מגלים את הצלילות המפתיעה שבכתיבה? כשהייתי כותבת לא היתה תחושת מבוכה, המילים לא היו נתקעות לי בגרון ומסרבות לצאת. לא הייתי מגלה שאמרתי משהו הפוך לגמרי ממה שהתכוונתי. אף אחד לא התווכח איתי או הסיט אותי ממה שרציתי לומר. והעיקר, יכולתי להיות אני עצמי, בלי שום מסכות או פוזות שכל כך ניסיתי לסגל לעצמי כדי לא לחזור להיות החנונית שאף אחד לא רוצה לדבר איתה.

שלל המכתבים שלי הניב בתורו מכתבי תגובה ארוכים, כך שאני מניחה שגם המכותבות שלי גילו את הסטיה של קיום יחסים על גבי נייר. והיו דברים שנכתבו שם שאולי לא היו נאמרים לאור יום, או סתם פנים מול פנים.

את תקופת ההתכתבות שלי סיימתי אחרי שאני ו-ש' צללנו לתוך מערכת יחסים נמרצת. לא רציתי לבזבז זמן על לכתוב לה, רציתי פשוט להיות איתה. אז היינו יחד, ולא התכתבנו, ואולי זו הטעות שגרמה להדרדרות הגדולה למטה.

כל זה מביא אותי אל מה שקרה לפני שבועיים. לפני שאני וההיא פרשנו למיטה, נתקפתי געגועים לתקופת המכתבים שלי, וביקשתי ממנה (אפשר לבקש בציווי?) שתכתוב לי מכתב. ההיא הסכימה בלי שום בעיות - כזו היא, בחורה נוחה לזוגה ולאומה, ואין מצב שהיא תגיד לא למשהו כזה, בייחוד אם זה יוסיף לה נקודות כשהיא איתי במיטה.

אפס, המכתב בושש לבוא.

אחרי כמה ימים, התחלתי להפעיל לחץ מילולי מתון. אחרי עוד כמה ימים, הפעלתי מניפולציות נשיות. עברו כמה ימים נוספים, זייפתי התחלה של דיכאון, וההיא נאלצה להכנע ולשבת לכתוב לי מכתב.

מכתבה של ההיא התחיל בצורה מבטיחה. ההיא כתבה שהיא חושבת עלי הרבה בזמן האחרון, ועל כוונות החתונה המוצהרות שלי. אלא שאז הכל השתבש, הקורס במגדר והתיאוריות הפמיניסטיות עלו לה לראש, ובמקום מכתב מצאתי שם את המניפסט הפמיניסטי, קווים לדמותו, ורשימת בעד ונגד לחתונות של חד מיניים. אחרי עמוד וחצי של זה, ההיא ניסתה להתעשת ולחזור למשימה המקורית, אלא ששריפת החזיות כנראה הקשתה עליה את המחשבה. היא הוסיפה כמה משפטים קצרים על מהות האהבה בעטים צבעוניים והוסיפה לי וופל בצורת היפופוטם.

נרשמה תמיהה מהולה בפליאה.

 


מאחר ותוקפם של החברים שלי פג מזמן, ואת היחסים איתם המשכתי מכוח האינרציה, יוצא שאין לי עם מי לצאת לערבי אלכוהול או סרטים (כלומר, יש את ההיא, אבל אנחנו בזוגיות אז אין לנו ברירה). לאור זאת, נכנסתי לאתר שידייט כדי לנסות למצוא חברה נעימה לערבי וויסקי ובייגלה על הבאר. כל מה שיצא לי מזה בנתיים היא ההבנה שהמצב בשוק הפנויות-פנויות לא משהו, ושאין דבר שמכניס בחורה להסטריה יותר מדרישה לספר על עצמה ב-300 תווים. מסתבר שלהכיר אנשים איכותיים שלא על רקע רומנטי זו משימה של ממש בגילי.

 


הכלבות שלנו התחילו לפרוק כל עול. הן דורשות ממתקים, תובעות טיולים ולא מוכנות לשמוע על לא למשוך ברצועה. אתמול ראיתי אותן מתלחששות בפינה וזוממות משהו. אני תוהה למה הן חופרות את הבור הגדול ההוא בחצר.

זה בטח כלום, לא?


 

השעה שבע בערב, יום חמישי. הביתה, הביתה, הביתה.

 

 

נכתב על ידי Wolf Woman , 25/1/2007 18:37  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הביולוגית ב-28/1/2007 15:42
 



ללא כותרת משמעותית כלשהי


היום יצאו לי מחשבות של מפגרת, אז אני חולקת אותן מיד עם הקהל הנפלא שלי.


 

חשבתי על זה שצריך להמציא טמפונים בצורת עכברים. זה נורא פשוט, כל מה שצריך להוסיף זה את הנקודות של העיניים והאף הקטן. אה, וגם את המצלמה הזעירה בקצה, כדי לצלם מליוני בחורות קופצות על האסלה וצורחות. את הסרטונים אפשר למכור באתר שיעזור להאכיל אנשים רעבים, כמו האתר הזה. או לעשות בארטר עם שרי אריסון.


 

חשבתי על זה שצריך למנות סוף סוף אשה לרמטכ"ל. אבל לא סתם אשה, אשה עם ביצים, כזאת שלא תפחד לסטור לאולמרט ולתת על הטוסיק לפרץ (אמאלה, הפוסטים שקראתי ב"הכלוב", בעקבות הפוסט שלה, מתחילים להשפיע עלי). ובמדינה שלנו, מקום בו כבר הספיקה לפשל אשה אחת ומליונים של גברים, יש מקום לעוד אחת שתפשל.

האחת שפישלה בעבר היא, כמובן, גולדה מאיר. עד היום אין לי מושג איך היא הפכה לראש ממשלה. גם קריאת הביוגרפיה שלה לא עזרה לתהליך. איכשהו יש לי הרושם המעומעם שהיא ישבה במועצת הפועלות והכינה המון כוסות תה עד שבא איזה גבר שראה שהיא בעצם גבר-גבר, או משהו כזה. נראה לי שאת מהות השלטון שלה הבנתי בצורה הטובה יותר מההומורסקות של קישון - גולדה פשוט לקחה את מיתוס המכשפה הרעה / הסבתא החורגת, וביחד עם תיק שחור וקטן ומכבנות הדוקות בשערה האפור הבהילה את כל הגברים סביבה וכבשה את התקציב האמריקאי.

איזו אשה!

אז צריך אשה כרמטכ"ל. אשה עם שיער אפור, תיק שחור. אבל הכי חשוב, צריך אשה שלא תחשוב שאם זה יום כיפור, אז אף אחד לא נוסע או מפעיל טנק, או משהו כזה.


 

אוי, יש לי המון מחשבות מטומטמות נוספות, אבל בנוסף להן יש לי ישיבה עם הבוס.

היו שלום.

 

נכתב על ידי Wolf Woman , 18/1/2007 16:45  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צ''ל ב-21/1/2007 12:58
 



לדף הבא
דפים:  

6,517
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לWolf Woman אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Wolf Woman ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)