נו, העולם מסביב משתנה, אמפריות נופלות לאט וכל זה, וישראבלוג נשאר פה, לא זז מילימטר במרחב הוירטואלי. פיכס.
* האמור לעיל לא מונע ממני להכנס לפה עכשיו, בעודי משועממת, ולעדכן את כל העולם - תיאורטית, תיאורטית, אני מודעת היטב לכמות הקוראים פה - בעלילותי המשעשעות.
אני אורזת.
אקסיתי הנוכחית (AKA ההיא) כבר ארזה את דבריה לפני מספר שבועות. הדירה שהיתה של שתינו עמדה בחודשיים האחרונים שוממה רוב הזמן. אף אחד לא גר בה, רק אני הייתי מגיעה ללילה אחד בשבוע או שבועיים כדי לעשות כביסה ולהשתאות ממה שיכול לצמוח מכוסות קולה שמשאירים עם קצת אור שמש בריא והרבה אבק מזין.
את רוב זמני הפנוי ולילותי העברתי בדירתה של ר', לעיתים תוך דיון בנושאים אקטואלים כגון: "זה מאוד לא בריא לישון יחד כל לילה בתחילת הקשר, ומה פתאום שנעבור לגור ביחד, זה לא לעניין ויהרוג לנו את ההתאהבות הלא צפויה הזו". הטיעונים שתמכו בכך היו כה הגיוניים, שביום שישי המשאית כבר מחכה לי כדי להסיע אותי, את חפצי וכמה סוגים חדשים של בקטריות אל דירתה של ר', לצורכי התנחלות.
אוי, אני חייבת לשים את זה כאן, גיליתי את זה לפני שעה וחצי וזה לא יורד מה Winamp שלי:
http://www.seeqpod.com/music/?q=pace+is+the+trick (קחו את הראשון מצד שמאל בלחיצה על החץ הירוק, בצד ימין לחצו על כפתור ה PLAY, למי שלא מכיר את האתר המוצלח הזה).
אני מאוהבת.
לא ממש יכולה לספר עד כמה לאף אחד.
זה לא ממש קל איתה. התקשורת הרבה יותר קשה לי איתה, כי מילים הרבה פעמים לא אומרות לה כלום, ועבורי הן הרבה פעמים הכלי הכי יעיל להעברת מידע.
לא אכפת לי שזה לא קל.
זה חתיכת זעזוע, לעבור מדירה וממערכת יחסים של שנתיים פלוס לדירה של מישהי אחרת פתאום, למערכת יחסים אחרת. כולם אומרים שאני לא ממש מתמודדת עם זה, אבל אני חושבת שאני דווקא מתמודדת עם זה, ובימים האחרונים יותר מתמיד. ר' טסה לחו"ל ל "ארבעה עשר יום בלי להיות ביחד", ואני אורזת לבד ועוברת לדירה שריקה ממנה ונותנת לי מספיק מרחב לדחוף שם את כל ההתמודדות שאני רק רוצה, בלי הסחות דעת.
ר' אומרת שאני לא מדברת באופן אמיתי. בזה היא מתכוונת לכך שאני לא אומרת מה עובר עלי בדרך כלל, מה מפריע לי, או אפילו מתעכבת על איך היה היום בעבודה. אתמול דיברנו על זה, והיום חשבתי על זה הרבה.
נזכרתי בשני אירועים מן העבר:
אני בבסיס, בזמן השירות הצבאי שלי. יושבת עם טלפון ירוק ומכוער שמחובר לי לאוזן בשפופרת אכולת יגון ומדברת עם ק'. זו התקופה של תחילת הסאגה שלי ושלה, פחות או יותר.
[מאמר מוסגר: ק' היתה אז אהבתי הגדולה, הבחורה שהייתי מאוהבת בה הכי הרבה זמן - שלוש שנים. אהבתי אחרות אחריה, אבל מעולם לא הייתי מאוהבת כל כך הרבה זמן בבחורה. נו, טוב, היא היתה סטרייטית, מעולם לא הגדירה את מה שהיה ביננו כמערכת יחסים, ובמקביל התאהבה בבחורים ואהבה לספר לי על זה בפרוטרוט.]
אני מספרת לק' על משהו אישי, אולי אפילו אישי מאוד, לא זוכרת בדיוק מה. אני לא ממש מרגישה שהיא איתי בשיחה, וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה. אני שואלת אותה ישירות, כדי לפוגג את החשש הזה, אם היא בכלל רוצה לשמוע, כי נשמע שלא אכפת לה. ק' עונה בלי להתבלבל שהיא לא רוצה לשמוע, ולא אכפת לה. אחרי זה, אני נאטמת לגמרי ולא נפתחת אליה יותר.
האמת היא, שעוד קודם הייתי נודניקית מסתגרת, זה סתם חיזק לי את הטיעונים בעד.
מאורע שני:
אני עם ש', בתחילת היחסים שלנו. אנחנו מטיילות בעיר ברגל, ואגב כך עוברות ליד דירתה של ק' מן הארוע הקודם. ק' כבר לא גרה שם יותר, ובכל זאת המקום מעלה בי זכרונות. אני בוחרת לעשות משהו מטופש ולספר על המחשבות שלי ל-ש', לספר על התקופה ההיא, על איך הרגשתי בה. ש' סותמת לי את הפה איכשהו בצורה מאוד חד משמעית ולא רוצה לשמוע.
אני זוכרת שהשתתקתי לחלוטין באותו הרגע.
אנחנו עולות על אוטובוס בחזרה אלי (גרתי אז אצל ההורים, כמה משעשע). אני שותקת. אנחנו מגיעות לבית הורי ונכנסות לחדר שלי. ש' מתנצלת, מסבירה את דבריה, יורדת באובר דרמטיות על ברכיה ומחבקת אותי. אני סולחת לה, כמובן, אבל משהו נסגר לחלוטין אצלי מאותו רגע והלאה.
כן, עקשנית ונוטרת, ככה אני.
ככה זה, התרגלתי איכשהו לשתוק או לומר שהכל בסדר. לחלוק דברים עם מישהו נראה לי כמו מעשה לא טבעי ושטני. ועכשיו, כשזה מפריע לר', והיא אפילו מפגינה התמרמרות ועצבים מכל העניין, אני מרגישה קצת חוסר אונים ובלבול.
אז אני עומדת לנסות את זה. לעבור לגור איתה, ולדבר איתה איכשהו והכל. אלא שאני חוששת שלא אצליח, והיא מגדירה את זה כחלק שבלתי אפשרי לה לוותר עליו במערכת יחסים, ואם לא אצליח ואם היא לא יכולה בלי זה אז...
אז אולי אני צריכה לתבוע את ק' ואת ש' על נזקים.
או שאני צריכה לתבוע את עצמי על טמטום, שנשארתי בכלל עם בחורות כאלה או העזתי לאהוב אותן במקום לאהוב קודם את עצמי.
אוף.
אני רוצה ש-ר' תחזור כבר לארץ. אני רוצה לפזר פרחים לרגליה כשאראה אותה. אני רוצה שהתזמורת הפילהרמונית תנגן איזה שיר קיטשי כשנפגש בשדה התעופה, ושנתחבק שם ליד כולם. אני רוצה לקחת אותה הביתה ולחבק אותה כל הלילה. אני רוצה להיות בחורה הגיונית, חסרת צלקות מן העבר, שיכולה לגור עם בחורה ממזל מאזניים בצורה שפויה ומוצלחת. אני רוצה. אני רוצה. כן.
טוב, יאללה, ירד לי סרט אימה באימיול. עדיף מלארוז.
היו שלום, עד לעדכון (המאוחר) הבא.
נ.ב. - היי - 4000 כניסות! אוטוטו, רק עוד שלוש-ארבע שנים יהיו פה עשרת אלפים, ואז אני באמת ארגיש כמו מיני סלב שחוקה בכפר הגלובלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Wolf Woman