ידעתי שזה מה שאני צריכה..... ידעתי שאם אני אוכל לדבר עם בנאדם מסוגו אני ארגיש יותר טוב. ידעתי, וצדקתי!
עד כמה שזה נשמע מוזר, דפוק או מה שתרצו, הוא עוזר לי..... וירטואלית אבל עוזר......
יש דברים שהוא אומר לי שכבר אמרו לי, אבל התגובות שלו על הדברים שרק הוא יודע כ"כ עוזרות לי!
שפכתי את כל אשר על ליבי במיילים....... אף פעם לא הייתי כ"כ פתוחה! הרגשתי קצת..... קצת...... ערומה כזאת.
כאילו אין כבר שום דבר שיסתיר כאב, בושה, אשמה. הכל גלוי. פחדתי לקחת את הסיכון הזה ולהפתח ככה. אבל לקחתי אותו..... והנה, לא טעיתי.
והנה עונה לי אדם בלי דעות קדומות, בלי גזענות, בלי צביעות, בלי שנאה, בלי אהבה (הפעם זה טוב...)
בנאדם כ"כ ניטרלי!
אני משווה את זה למשו שאמרתי לחברה שלי לפני כמה זמן: "כשלא טוב לך במקום מסוים, ופותחים מולך דלת למקום טוב יותר ואיפה שרוצים אותך, לכי על זה.... יותר גרוע ממה שעכשיו לא יכול להיות".
אז הנה, הוא פותח בפניי את הדלת ומושיט את ידו לעזרה. אז למה אני לא יכולה לקחת את ידו? למה למרות שאני נורא נורא רוצה, אני קצת מפחדת?
באמת שיותר גרוע ממה שיש עכשיו לא יכול להיות.........
כשניסיתי להסתכל על העולם בגדול בלי להכנס לפרטים הקטנים, הבנתי שטוב לי.....
אבל אז, רק אלוהים יודע למה, הייתי חייבת להכנס לפרטים האלה!!! הפרטים ש4 שנים כבר הרסו לי ת'חיים!! פרטים שישארו אצלי בראש כל החיים..... וזה כ"כ הרס את הכל.
בגדול - יש לי חבר, חברות, משפחה, לימודים.......
ובפרטים הקטנים אני לא רוצה לפרט בהתחשב בזה שהבלוג שלי לא ממש אנונימי...... חח
אז הנה, אני לאט לאט (מאוד מאוד לאט......) מנסה לצאת מכל החרא שטבעתי בו...... והנה אפילו סוף סוף מצאתי בנאדם שמושך אותי מהחרא הזה!
עכשיו רק נשאר לקחת אויר, אומץ
and go for it!!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
