התביישתי לבוא ולבקש ממנה עזרה. התביישתי בזה שאני לא מצליחה לבד. פשוט לא מצליחה. אני יודעת שאני צריכה את העזרה הזאת, אבל לא יכולתי לבוא ולבקש אותה ממנה. אני גם פוחדת שהיא תשאל שאלות. "למה? בשביל מה? מה, החברות שלך והמשפחה שלך לא מספיקים לך?" ובכן, לא. ואת לא יודעת די הרבה דברים שבגללם אני צריכה את העזרה הזאת. אוף!! עד שסוף סוף אני קולטת שאני צריכה עזרה אני לא יכולה לבקש אותה!!! סתומהההההה אחתתתתתתתתתתתת
בחיים שלי לא חשבתי שאני אוכל להפתח אליו ככה..... ורגע לפני שסיפרתי, הייתי בטוחה שזה יהיה הסוף..... שהוא יגיד לי שהוא לא רוצה להכנס לבאלגן כזה. כ"כ פחדתי שהוא ישנה את הדעה שלו עליי. שהוא יחשוב עליי דברים רעים. בחיים לא חשבתי שהוא כ"כ יתמוך בי!!! זה כ"כ עזר לי לספר לו. להוציא את כל מה שיושב על הלב. הוא הוכיח לי שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות. וכן, אני סומכת עליו! כשהוא אמר לי שזה לא ישנה את הדעה שלו עליו זה עשה לי כ"כ הרבה! זה פשוט כאילו בבום נפל עליי איזה בנאדם מדהים יש לצידי! כל החיבוקים האלה באותו הרגע פשוט עזרו לי כ"כ. זה מה שהייתי צריכה והוא ידע את זה! אף פעם לא הרגשתי כזאת תמיכה מחבר. הוא ידע בדיוק מתי לחבק אותי חזק ומתי מה להגיד ואיך לעזור. הוא לא לחץ. הוא לא כעס. הוא לא שנא. הוא פשוט היה שם כולו בשבילי!! ועל זה אין לי פשוט מילים להודות לו!!!
עכשיו כשהכל מתחיל לאט לאט להפרם, ודברים מתחילים להתגלות אני יודעת שאני לא לבד. יש לי אותו. ולא משנה מה הוא יהיה שם בלי לשפוט. רק לתמוך. בדיוק מה שאני צריכה: אותו. את כולו.
ושוב, אני חוזרת ומדגישה, עד כמה אני בשוק שסיפרתי. אני עדיין פשוט לא מאמינה שהוא יודע.... וכשסיפרתי ל"עזרה" הקטנה שלי, הוא אמר שעשיתי טוב מאוד וחיזק אותי ואמר לי כל הכבוד על האומץ! זה פשוט כ"כ טוב לשמוע שיש לי מן OK כזה ממישו כמוהו. זה כמו שכשקורה לכם משו ואתם לא בטוחים מה לעשות ואז בא מישו שיש לו השפעה עליכם ואומר לכם לעשות ככה וככה (שגם ככה יותר רציתם לעשות את זה אבל עדיין לא הייתם בטוחים) ואז כשאתם עושים את מה שרציתם, אתם מרגישים יותר בטוחים כי יש לכם מן גב כזה שאמר לכם שזה בסדר.
שיט. חפרתי שוב. לא נורא. התרגלתם.........
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
