בעיני הנמר

דיברתי איתך, והיית סגורה ומנומסת,

והרגשתי שבסך הכל לא ממש בא לך לדבר איתי.

מעליב, מעציב,

ועדיין -

יש מספיק נשים.

ולא צריך יותר מאחת,

ולא בטוח שאני בכלל רוצה אותך,

בעצם די בטוח שרק בגלל חוסר היכולת

להכיל דחייה, הפכת פתאום כזו רצויה.

ובכל זאת למדתי משהו,

שלפחות בשבילי,

יותר קל לקבל דחייה בצורה ישירה,

וזאת אומרת, 

שלכל אלה שאני אמרתי לא,

והלכתי מסביב,

למדתי ממך דבר אחד,

להגיד,

בנימוס, בצורה מכבדת,

אבל פשוט להגיד לא.

כי את, הלכת מסביב,

ולא אמרת פשוט את מה שרצית שאבין,

והדבר היחידי שהבנתי,

שאת לא רוצה,

ושאת לא יודעת איך להגיד את זה.

המצחיק שבגלל זה עבר לי ממך.

אבל למדתי -

שהכי פשוט זה להגיד ישר,

וגם הכי פחות פוגע.