בעיני הנמר

קשה למחוק יותר מ 25 שנים ביחד. קשה במיוחד כשיש ילדים.

מאכזב, אבל דפוסי הקשר ממשיכים גם אחרי הפרידה.

מהמקום שהיא לא ראתה אותי כשהיינו ביחד, היא תמשיך לא לראות אותי כשאנחנו לחוד.

ומי שבוחר להיות קורבן, לא יצליח אף פעם להעריך את מה שעושים עבורו.

לכן כשהיא אומרת שלא מעניין אותה איך אני חי את חיי, זה מצד אחד נפלא,

כי זה מה שאני רוצה, מצד שני זה גם נובע מכך שהיא אף פעם לא ראתה אותי,

וחוסר היכולת הזו פשוט ממשיכה היום.

עם זה אני יכול לחיות יותר בקלות, כי הציפיות שלי הן מוגבלות מראש.

אבל,

אני שואל את עצמי למה מישהי שעברה גירושין מכוערים בין הוריה,

למה היא, שביחד עם אחותה הפכו לאיזה כלי למאבק מכוער,

משתמשת שוב ושוב בילדים ככלי במלחמה שלה איתי ועם העולם...

הילדים בסדר,

ואני לא אומר את זה בגלל שאני עיוור.

פשוט רואים.

נכון שהם לא חוגגים את המשפחה המתפרקת,

אבל הם לא מתפרקים בעצמם.

והמאמץ שלה לגלות סימני שבירה בילדים,

זה משהו שאני מכיר ביחסים ביננו,

מהיום שהילד הראשון נולד.

הילדים בסדר. הבעיות הן בראש שלך.

ומה שהורס, זה שהמצב הבסיסי הזה לא משתנה...