איזה כיף, ההורים נסעו, ויש לי... כנכן... בית ריק! סופסוף, כבר מלא זמן באלי בית ריק, וההורים שלי לא נוסעים הרבה (פעמיים בשנה..), אבל הקטע בבית ריק זה להיות עם חברים, ושאני אומרת "היי יש לי מחר בית ריק" מתלהבת, מתכננת דברים, לכל אחד יש את הבעיות שלו, (בעיות גםכן..).

אני שונאת את זה, שאנשים כלכך אגואיסטים ולא מוכנים לעשות כלום כדי לשנות אתזה! והכי אני שונאת שזה חברות שלי, ואני יודעת שאם המצב היה הפוך תמיד אני הייתי עושה הכל כדי לעזור, לתמוך, לבוא ולעשות כיף, והפעם בעיקר לא סתם מדכאת! גם אם זה בא על משהו שהוא לא הדבר הכי חשוב כרגע.. (כמו ללכת לסבתא כמו כל שישי, מבחן בעוד שבוע, צינון, תוכניות מעפנות אחרות (כמו ללכת לסרט עם אנשים מעפנים במקום לבוא לבית ריק שלי!).

אני שונאת את זה שאני מתחילה להתעצבן על חברות, ואז אני מנתחת את כל מה שהיה לי עם חברות במשך השנים, ואת המצב שלי עכשיו, שלא נראה אידאלי כלכך, וכשמתעצבנים הוא אפילו נראה דיי חרא...

טוב נמאס לי לחפור, אני אסכם ב-עכשיו מעצבן- חסר למישהו אם לא יהיה לי כיף היום בלילה!-)

-=מואה=-