היה טוב וטוב שהיה (:

מצטערת שלקח הרבה זמן ..

אני חולה ..ואין לי כל כך מה לעשות כי ישנתי כל היום חח אז כתבתי פרק

אממ תהנו

פרק 21 –

התעוררתי בית החולים , עם כאבי ראש חזקים ושמתי לב שיש לי גבס ברגל.

מיששתי את המצח שלי והרגשתי שיש לי תחבושת מסביב לראש.

" אמא ? " ראיתי שהיא ישנה על הכורסא שליד המיטה שלי.

היא התעוררה לאט לאט ופתחה את העיניים, היא נראתה מופתעת לראות אותי ערה.

" מיכלי? מיכלי את בסדר? " היא שאלה ובאה אלי מהר.

" כואב לי הראש קצת .."

" יפה שלי , התעוררת " היא התרגשה ודמעות ירדו לה מהעיניים.

" מה עם בן אמא? " שאלתי, ונזכרתי פתאום שעשינו תאונה.

" שש ..די בובה אל תחשבי על זה עכשיו , תחזרי לישון " אמרה.

" אמא מה עם בן? " שאלתי והיא לא ענתה.

" כמה זמן ישנתי? "

" את בלי הכרה כבר שבועיים .."

" מה ..ומה עם בן אמא תעני לי ! "

" מיכל ..תחזרי לישון .."

" הוא מת? "

" לא .."

" אמא הוא מת ?! אל תשקרי לי "

" אני לא משקרת ..חס וחלילה מיכלי הוא לא מת "

" אז למה לא רצית לענות לי? "

" ככה זה לא צריך להטריד אותך עכשיו ..תחזרי לישון ..את תשושה ואת צריכה לנוח הרבה "

" מה לישון מה? ישנתי שבועיים ברצףף "

" זה לא משנה .." היא אמרה ויצאה מהחדר.

היא חזרה כעבור כמה דקות והאחות ביחד איתה ומזרק בידה.

" מה את שמה לי? " היא לא ענתה.

" אמא מה היא שמה לי .."

" שש ..די יפה שלי ..יהיה בסדר היא שמה לך חומר מרדים "

" די תעזבו אותתי ! תלכו מפפה , צאו מהחדר ! אני רוצה את בןןןן תקראי לו ! "

" אני אוהבת אותך .." אמא אמרה לי והרגשתי תשושה יותר ויותר.

" תקראי לבן ..בבקשה " אמרתי בכוחותיי האחרונים ונרדמתי.

קמתי למחרת, בן לא היה שם, אף אחד לא היה שם.

התיישבת על המיטה ובהיתי בקיר, הרצתי את כל מה שקרה לי בזמן האחרון בראש , כל החודש המדהים הזה עם בן שנגמר כל כך רע , בתאונה המעצבנת הזאת, למה הוא לא בא לבקר אותי? לא אכפת לו ממני? אני כבר יומיים ערה והוא לא היה פה פעם אחת , זה מוזר מידי.

אני לא זוכרת כמה זמן בהיתי בקיר , שעה , שעתיים ואולי אפילו 5 דקות , אבל זה היה משמעותי בעיני , אפילו לא פעם אחת בחודשיים שלוש האחרונים לא עצרתי בישביל לחשוב על מה שאני עושה , פגעתי בעמית , פגעתי בעצמי.

פתאום ראיתי מישהו נכנס לחדר שלי.

" רוני?! " שאלתי מופתעת.

" היי ..מה נשמע? " הוא שאל בלחש.

" אממ בסדר ..מה אתה עושה פה? "

" שמעתי שאת פה בבית חולים אז חשבתי ..אולי אני יקפוץ לבקר אותך "

" נחמד מצידך .." חייכתי אליו.

" אז איך את? יפה לך לבן .." הוא אמר והבנתי שהוא התכוון לתחבושת שעל ראשי.

" חח ראית מה זה? "

" את צריכה משהו? " הוא שאל.

" אממ כלום ..בעצם ..האמת שאני די רעבה , בא לי משהו מתוק .."

" רוצה שאני ילך לקנות לך בקפיטריה? "

" אתה יכול? "

" בטח איזו שאלה .."

נתתי לו כסף שאמא השאירה לי והוא הלך.

הוא נשאר איתי שעה בערך והעביר לי את הזמן מהר , בהתחלה הייתה קצת מבוכה, אבל יש לו חוש הומור בריא ( מזל ) וזה הפיג את המתח בנינו, כנראה שאנחנו באמת יכולים להיות ידידים.

השעה הזאת עברה כל כך מהר, לא רציתי שתיגמר.

" אני צריך ללכת כבר " אמר וחייך אלי.

" חבל .."אמרתי

" אני יחזור אל תדאגי " הוא אמר וליטף את פני, לא התנגדתי.

" אני לא דואגת .." אמרתי וחייכתי, תפסי את ידו ביד שלי וליטפתי אותה.

" ביי .." הוא אמר ונתן לי נשיקה עדינה על הלחי, הסתכל לי בעיניי, ויצא מהחדר.

נשכבתי במיטה, משועממת , לא היה לי מה לעשות אז קמתי לאט לאט וניסיתי ללכת , זה היה קצת קשה כי אני הייתי עם גבס ברגל, כל שניה מעדתי, יצאתי מהחדר באיטיות והחזקתי בקיר בכדי לא ליפול.

" מה את עושה? " שאלה האחות כשראתה אותי.

" אני .."

" תחזרי למיטה שלך .."

" אבל .."

" שום אבל ..זה מסוכן את מסכנת את עצמך .." היא אמרה והחזיקה אותי והחזירה אותי למיטה.

" אוף מעצבנת .." סיננתי לעצמי.

ראיתי שהפלאפון שלי מונח על השידה שליד מיטתי, השטתי את היד , לקחתי אותו והתקשרתי לבן.

חיכיתי כמה זמן והוא לא ענה לי " מוזר , הוא כל הזמן עונה לפלאפון שלו ..".

חייגתי לבית ואמא שלו ענתה לי.

" שלום אפשר לדבר עם בן ? "

" הוא לא פה ..ביי " היא אמרה במהירות וניתקה.

מה עובר עליה?

חייגתי לספיר.

" מיכללל? " היא שאלה.

" היי .." אמרתי בשקט.

" התעוררת? למה אמא שלך לא אמרה לי? אני בדרך אלייך ביי " היא אמרה במהירות ולא נתנה לי לענות בכלל.

כעבור 10 דקות בדיוק היא הייתה אצלי בחדר.

" יפה שלי ! " היא אמרה וחיבקה אותי חזק.

" התגעגעתי אלייך .."

" גם אני אלייך .." אמרתי לה.

" מה שלומך? איך את מרגישה? את בסדר? "

" כן ..אני בסדר ..מה איתך? "

" אחלה .."

" באמת? איך עם ברק? "

" אה ..נפרדנו "

" מה למה? "

" כי ..זה לא הסתדר כל כך ..אחרי התאונה שלך התחלנו לריב הרבה כי לא רציתי להיפגש עם אף אחד ..פחדתי שתלכי לי .."

" מה פתאום ..אני תמיד פה איתך " אמרתי וחייכתי אליה חיוך מרגיע.

" וואי את לא מבינה איך אני שמחה ! " היא אמרה וראיתי עליה שהיא מאושרת, שוב נזכרתי בבן והחיוך ירד לי מהפנים , התגעגעתי אליו.

" הלו ! מה קרה לך? " שאלה כשהבחינה שהחיוך ירד.

" בן ..הוא עדיין לא בא לבקר אותי .." ספיר נראתה כאילו לא היה לה מה להגיד.

" מה קרה? " שאלתי.

" לא כלום ..את תיראי ..הוא יבוא " היא אמרה וחייכה אלי.

" את רוצה משהו שאני יביא לך מהקפיטריה? לשתות? טוב אני הולכת .." אמרה.

" רגע .." אבל זה היה מאוחר מידי היא יצאה כבר מהחדר במהירות.

" למה אתם לא מספרים לי כלום?! " שאלתי אותה כשהיא חזרה.

" אין מה לספר מיכלי .."

" תספרי לי מה קרה לבן ! " כעסתי עליה.

" אבל ..אבל .."

" שום אבל ..תספרי לי כבר מה אתם מסתירים ממני ?! "

עריכה :

6000 כניסוווווווווווות [=