היה טוב וטוב שהיה (:

מצטערת שזה באיחור ..

פרק 25 –

עברו שבועיים בערך מאז , הורידו לי את הגבס כבר.

אני ועדן המשכנו לדבר והוא ממש נחמד יש לו הרבה אחים, כאילו יש לו רק 3 אחים אבל אם אתה אצלו בבית אתם תחשבו שיש שם גדוד של אינדיאנים.

אבא שלי חזר אתמול מחו"ל.

אני מתחילה לשנוא אותו, כלפי חוץ הוא מתנהג יפה , צוחק עם כולם מדבר עם כולם כאילו כלום , אבל בבית הוא יושב מול הטלויזיה כל היום מפצח גרעינים או אוכל משהו אחר ורק מחכה להזדמנות שמישהו יגיע לסלון כדי שיביא לו לשתות או לאכול משהו אחר רק בישביל שהוא לא יצטרך לקום חס וחלילה.

" היי אבא .." אמרתי כשהגעתי לסלון, אפילו לא טרחתי לבוא להגיד לו שלום כשהוא חזר מהעבודה.

" היי בובה .." אמר.

" מה קורה? " שאל.

" בסדר .." אמרתי כשהלכתי למקרר לחפש משהו לאכול, בסוף אכלתי במבה.

התיישבתי על הספה מולו , הוא הסתכל עלי במין מבט מוזר כזה.

" מה? " שאלתי.

" למה את אוכלת את השטויות האלה? "

" למה לא? "

" את צריכה להתחיל לשמור , את לא חושבת? "

" לא .." אמרתי והסתכלתי על עצמי.

" מיכל תיראי , זה הגיל הקובע, את רוצה להיות שמנה ושאף אחד לא יאהב אותך? שיתרחקו ממך? אם את עכשיו מתחילה לאכול ככה ולא לשמור על עצמך , אחר כך יהיה לך קשה להוריד הכל .." אמר ואני הייתי בשוק, מדבר מי שבולס איך שהוא מגיע מהעבודה.

" עזוב אותי אבא .."

" טוב איך שאת רוצה .." הוא אמר ואני הלכתי לחדר.

" מה הוא חושב לעצמו שהוא אומר לי דבר כזה? " כעסתי.

הוא זה שצריך לשמור לא אני !

הסתכלתי על עצמ במראה וראיתי שבאמת הוסםתי לעצמי כמה קלויים, עמדתי בפרופיל וראיתי שעדיין יש לי גוף בסדר, אולי קצת שמנתי ברגליים וטיפה בבטן אבל אני בסדר, אני לא דובה.

" איזה מעצבן הוא ! " חשבתי לעצמ וניסיתי להדחיק את המחשבה הזאת שאולי אני באמת שמנה, אולי אני באמת צריכה לשמור.

מצד שני , זאת לא פעם ראשונה שאני שומעת ששמנתי, עוד כמה ימים מתחיל בית ספר ואנ י חייבת להרזות.

זרקתי את הבמבה לפח , כבר לא היה לי תאבון לזה , וישבתי על המחשב, חיפשתי בישראבלוג בלוגים על בנות שאנורקסיות , נכנסתי לטבעת שנקראת " פרו – אנה " יש שם בערך 500 בלוגים וכולם על אנורקסיה , או על בנות שרוצות להיות אנורקסיות, על בנות שרוצות להרזות.

בחיים שלי לא חשבתי על להקיא או משהו כזה, אני לא מסוגלת על לחשוב בגלל על לגרום לעצמי להקיא ולענות את עצמי, זה הגו שלי ולא של אף אחד אחר ואני צריכה לשמור על עצמי ולא לגרום לי סבל.

בהמשך הימים אכלתי פחות ופחות והתחלתי לחיות על ארוחה אחת ביום, לא יועת אם לקרוא לזה ארוחה, חצי לחמניה ואיזה פרי או ירק אני לא חושבת שנקרא ארוחה.

התחיל בית ספר ולמדתי על מאוחר , 2 , 4, ואפילו 5. אמא שלחה לי סנדוויצ'ים , 2 כל יום , לא אכלתי אותם , נתתי אותם למישהו או שזרקתי, הגעתי הביתה ואמרתי שאני לא רעבה, בלי לשים לב תוך שבוע הורדתי 5 קילו, בכל כך קלות, אז אמרתי לעצמי אם הורדתי כל כך מהר 5 קילו אז אני יכולה להוריד יותר.

" נמשיך עוד שבוע בערך ואז נשמור , אני רוצה להגיע למשקל 45 קילו .." חשבתי לעצמי.

אף אחד עוד לא אמר לי " וואי מיכל איך רזית יפה .." זה מתסכל , אני עושה את זה בישביל המחמאות, בישביל להרגיש שבאמת אכפת.

ואולי בעצם קשה לי? קשה לי עם המחשה הזאת , המחשה שכל היום רודפת אותי , אל תאכלי ככה , אל תאכלי ככה , לא אל תאכלי את זה זה משמין , גם לא את זה , זה הרבה קלוריות.

קשה לי שאני חושבת ככה , שאני חושבת כל הזמן על כמה אכלתי כל היום ועל כמה שהשמנתי וללכת כל יום למשקל ולראות שירדתי ואז אני אוכלת ומרשה לעצמי לאכול עוד ועוד ויום אחרי נשקלת ורואה שעליתי שוב ואז מייסרת את עצמי ולא אוכלת עוד יום שלם, זה קשה , קשה מביפנים להרגיש ככה עם עצמך, להרגיש לא שלמה עם עצמך.

אני מרגישה כאילו אני רק מבקשת ממישהו שיעזור לי, שיגיד לי " די את משוגעת, מה את מקשיבה לו בכלל? זה אבא זה? לא אומרים דברים כאלה לילדים שלך ! הוא זה ששמן והוא אומר לך את זה? "

נהייתי עייפה כל הזמן ורעבה יותר ויותר אבל אם יש כוח רצון ואמונה אף אחד ושום דבר לא יעמוד לך בדרך.

קמתי בבוקר והלכתי לבית הספר.

" בוקר טוב תלמידים .." אמרה המורה.

 למרות שכבר עבר שבוע מתחילת הלימודים יש לנו תלמיד חדש בכיתה, אני מקווה שתקבלו אותו ותתייחסו אליו בכבוד כמו לכל אחד אחר .." הוסיפה ואני לא הקשבתי לה בכלל, הייתי עסוקה בלצייר משהו במחברת, זה יותר מעניין ממנה זה בטוח.

" בוא , תשב שם .." אמרה לו ואני לא טרחתי אפילו להסתכל על התלמיד הזה.

" שלום , אפשר לשבת לידך? " שמעתי קול מוכר.

" עדן? "

" עדן !!!!! " אמרתי , כלומר צעקתי, וחיבקתי אותו.

" מיכל , להירגע ! " אמרה המורה וראיתי את כל התלמידים מסתכלים עלי ובן ועמית בניהם.

" סליחה .." אמרתי והתיישבתי ועדן לידי.

" מה ? למה לא אמרת לי שאתה עובר לבית ספר שלנו? "

" רציתי לעשות לך הפתעה .."

" חח הצלחת ..."

" אני שמח .."

" וואי איזה כיף שאתה פה איתי ! עכשיו אני לא צריכה לסבול את בן ועמית לבד .."

" אה הם פה? "

" כן .." אמרתי.

" היי ..מה את נהיית לי עצובה עכשיו? " שאל.

" לא אני לא .."

" תגידי רגע .."

" מה? "

" מיכל ו...עדן ..את הפטפוטים תמשיכו בבקשה בהפסקה .." אמרה המורה.

" טוב .." אמרתי.

" אחר כך נדבר .." אמרתי לו בשקט.

היה צלצל להפסקה וכולם יצאו מהכיתה.

" בואי החוצה .." אמר לי ומשך את היד שלי.

" בוא .."

יצאנו לחצר האחורית איפה שאין אף אחד של בית הספר וישבנו על אחד הספסלים.

" אז מה .." אמר.

" מה .." שאלתי.

" בא לך? " הוא שאל.

" מה בא לי? "

" חח שניה .." הוא פתח את התיק והוציא קופסאת סיגריות.

" לא ..אני לא מעשנת חח .."

" אז לא אכפת לך אם אני יעשן? "

" חופשי .."

" סבבה .." הוא אמר והדליק את הסיגריה והתחיל לעשן.

הוא ראה שאני מסתכלת.

" חח רוצה לנסות? "

" כדאי לי? "

" איך שאת רוצה .."

" קחי ..זה כמו נרגילה "

" אה אוקי .."

עישנתי ולקחתי אחת גדולה כי חשבתי שזה כמו נרגילה אז נחנקתי ונפלה לי הסיגריה לתוך שלולית שהייתה שם.

" אופס .." צחקתי.

" חח זה בסדר ..כמו שאת רואה ..יש לי קופסא שלמה את מוזמנת לזרוק את הכל .."

" באמת? "

" לא ! "

" חח ידעתי ..הסיגריות יותר חשובות ממני? "

" לא מה פתאום .." אמר.

" יא זבל .."

" תגידי .."

" מה? "

" איך זה שרזית ככה? "

" איך ככה? לא רזיתי .."

" אה כן? "

" כן .."

" איך את יודעת? "

" יודעת .."

" בטוחה? "

" ב100% .."

" אז את טועה ..לא ראיתי אותך בערך חצי שבוע ואת רזית .."

" אם אתה אומר .."

" אני יודע .."

" טוב .." אמרתי.

" איללה בוא היה צלצול .." אמרתי כשהסתכלתי על השעון שלו.

" בואי .."

הגענו לשכבה וראינו את עמית ובן יושבים על הספסל ליד הכיתה.

" היי .." אמרתי להם והמשכתי ללכת.

" מה את רצה? לא תכירי לי אותם? " משך אותי עדן חזרה.

" עדן – עמית , עמית – עדן , עדן – בן , בן - עדן "

" אז אתה בן המפורסם .." אמר עדן וחיבק אותי, הסתכלתי עליו במבט ששואל "מה אתה עושה?"

" אני בן כן , מפורסם ..לא בטוח לגבי זה .." הוא אמר מבולבל והסתכל עלי.

" מה אתם ביחד? " שאלה אותי עמית.

" כן .." אמר עדן בביטחון ואני הייתי בשוק.

" טוב ביי .." אמרתי והתחלתי להתקדם ועדן בא אחרי.

" מה קרה? " שאל.

" מה אתה חושב שאתה עושה? " שאלתי בכעס.