אני יודעת שהזנחתי , אתם צודקים.
אני מאוד מאוד מאוד מצטערת , לא היה לי זמן כל השבוע מסיבות כאלה או אחרות , קורס מד"א מבוקר עד ערב , יצאיות , בילויים ..
מצטערת.
פרק הבא זה פרק אחרון ..
פרק 29 –
" להגיד לי מה? " חזרתי על השאלה.
" אנחנו החלטנו לעבור דירה .." אמרה אמא.
" אה ..בסדר מה הלחץ ..מצאתם דירה כבר? "
" אממ כן .."
" איפה? "
" זה די רחוק .."
" כמה רחוק? " שאלתי.
" מאוד רחוק .."
" מה? כמה רחוק? בתל אביב? "
" לא ..בארצות הברית " נשארתי בשוק.
לא ידעתי איך להגיב לזה , עד שהכל מסתדר לי , בבית , עם בן , עם החיים שלי פשוט אני צריכה לעזוב? ללכת רחוק , רחוק מידי.
" איך מצאת בכלל דירה? "
" בגלל זה נסעתי .." אמר אבא שלי.
" אבל למה לא שאלתם אותי?! " כעסתי והרגשתי את הדמעות עולות.
" מיכל , אני מבינה שאת כועסת עכשיו אבל את תמצאי שם חברים חדשים והבית שם יהיה יותר גדול ..."
" איך את כל כך בטוחה שאני ימצא שם חברים חדשים?! ..ומה אכפת לי מהבית אני רוצה להישאר פה ! "
" אי אפשר להישאר פה ..אבא שלך קיבל שם עבודה יותר טובה ממה שיש פה וזאת הזדמנות חד פעמית בישבילנו .."
" מה ואני אל יכולה להישאר פה אצל סבתא או דודה או מישהו?! "
" מיכל אנחנו אל נשאיר אותך פה לבד ! במיוחד אם זה לאורך זמן ! "
" נו אבל לפחות עד שאני יסיים ללמוד ! אני בכיתה י' ואת רוצה שאני יעזוב ?! מה עם הבגרויות?! מה עם החיים שלי?! "
" את טובה באנגלית , את תסדרי שם טוב , בגרויות את תעשי שם .." אבא ענה במקומה.
" די די , עזבו אתם פשוט לא מבינים כלום .." אמרתי הלכתי לחדר מהר והדמעות התחילו לרדת.
מרוב העצבים והכעס והבלבול אני בכלל לא הספקתי לשאול אותם מתי אנחנו עוברים לשם , כמה זמן נשאר לי להישאר פה.
נשכבתי על המיטה ונרדמתי כעבור כמה דקות.
" מיכל ..מיכל קומי מאמי .." קמתי וראיתי שזאת ספיר.
" מה קרה? " היא שאלה כשראתה כנראה את העיניים שלי, אדומות , נפוחות.
" סתם ..בטח יש לי דלקת בעיניים שוב .." שיקרתי לה.
" בטוח? "
" כן , אל תדאגי " חייכתי אליה.
" מה קורה? " שאלתי.
" בסדר ..זה בסדר שבאתי נכון? "
" כן כן בטח .." אמרתי והלכתי לצחצח שיניים במקלחת שבחדר שלי.
" אמא שלך אמרה לי שכדאי לי לבוא לדבר איתך .." היא צעקה לי מהחדר ואני הצצתי אליה מהדלת של המקלחת.
" למה? " שאלתי עם המברשת שיניים בפה.
" מה? "
" למה?! " חזרתי על עצמי.
" מה?! "
" למ ..." עצרתי וסימנתי לה רגע עם היד.
" בישביל מה? " שאלתי כשחזרתי לחדר.
" לא יודעת ..תגידי לי את .."
" אין לי מושג .."
" את רוצה שאני ישאל אותה? "
" לא לא .." אמרתי בלחץ, התיישבתי על המיטה , מביטה על הרצפה , לא מסתכלת עליה , לא ידעתי בכלל למה אני מתביישת , למה אני לא רוצה להגיד את זה בכלל , זאת ספיר היא יודעת עלי הכל , היא אחותי לא חברה שלי , למה כל כך קשה לי להגיד לה?! זה אל שהרגתי מישהו ..
" אני יחכה עוד הרבה ? " היא שאלה.
" לא ..אין מה לספר ספיר , לא קרה כלום .."
" את בטוחה? "
" כן .."
" ב100% ? "
" כן .."
" בטוחה בטוחה ? "
" כןןן ספיר ..חח אני לא ישנה פתאום את הדעה שלי .." אמרתי וזה די הזכיר לי את המבחנים שעשיתי למד"א בשנה שעברה.
" אוקי .." היא אמרה וקמה מהכסא שלה.
" לאן? " שאלתי.
" מה לאן? לאכול .."
- - - - - - -
שכבתי על המיטה שלי , על הגב , מסתכלת על התקרה , ספיר כבר הלכה מזמן , נשאר השקט , נשאר הרוגע , הסתכלתי על החדר שלי , שהוא כבר לא יישאר שלי יותר מידי זמן , מסתכלת על התקרה , מחפשת טקסטורות , מסתכלת על התקרה , חושבת על כל מיני דברים שעברתי , חוקקת כל זיכרון וזיכרון בראש שלי , מסתכלת על התקרה , נזכרת בכל הדברים הטובים והרעים שעברתי , עמית , בן , רוני , אבא ואמא ..
לכל דבר שקרה היה חלק בשינוי שעברתי , היה חלק למצב שאני נמצאת בו היום , היה חלק לאיך שאני היום , למצב שלי היום , כל אדם עסוק כל הזמן באיך לגרום לעצמו טוב , באיך לגרום לאויבים ולמתחרים שלו סבל וכאב , בלי לראות בכלל שהם סובלים אפילו יותר ממנו.
לכל אחד יש תקופות בחיים שהוא משתנה , שהוא בדאון רציני , שהוא בדיכאון , אבל ברגעים האלה הם שוכחים את הרגעים הטובים , את כל הכיף והצחוקים שהם עושים ביחד עם החברים שקרובים אליהם , עם המשפחה.
סבתא שלי תמיד אמרה " עדיף לזכור את הטוב מאשר את הרע , זה פחות עומס ללב " היא צדקה , הייתי עסוקה בזמן האחרון בכמה כואב לי וקשה לי שלא שמתי לב בכלל למה שקורה מסביבי , לא שמתי לב להזדמנויות שבאו , להזדמנויות שהלכו , ולאלה שעדיין נשארו.
" אמא .." אמרה כשנכנסתי לסלון , היא ישבה על הספה וראתה טלויזיה ואחותי התינוקת הייתה על הרצפה ושיחקה במשחקים שלה , היא ראתה שנכנסתי לסלון וקפצה במקום וסימנה לי בואי עם היד, לפעמים אני חושבת מה היה קורה אם לא היה לנו אותה?
" אה מאמי? " היא שאלה.
" הכל בסדר? " המשיכה.
" כן ..רציתי לדבר איתך .." אמרתי והתיישבתי לידה.
" בבקשה .." אמרה והסתכלה עלי.
" רציתי להגיד לך שאני אל כועסת , ואני מוכנה לעבור איתכם ולא לעשות בעיות .."
" אני שמחה שאת מגיבה ככה ..זה אומר כמה את בוגרת ומבינה ותומכת .." אמרה וליטפה אותי בלחי, שמתי עליה ראש.
" אני אוהבת אותך .." היא אמרה לי.
" אני יודעת ..גם אני .."
- - - - -
" לאן את הולכת? " אמא שלי שאלה כשפתחתי את הדלת של הבית.
" יש משהו שאני צריכה לעשות .." אמרתי.
" טוב ..אל תחזרי מאוחר "
" אוקי .." אמרתי ויצאתי מהבית.
התקדמתי בשביל שמוביל לבניין שלו , לבית שלו , לחדר שלו.
נכנסתי אליו הביתה , לא אחרי שאמרתי לאמא שלו שלום.
נכנסתי לחדר שלו והוא הסתכל עלי מופתע.
" מה את עושה פה? "
" באתי לדבר איתך בן .."
" בבקשה .."
- - - - -
נכנסתי הביתה אחרי שהייתי אצלו , שמחה , הלכתי לחדר שלי מעופפת , חולמת בהקיץ.
נכנסתי להתקלח , חושבת עליו , יצאתי מהמקלחת , חושבת עליו , לובשת פיג'מה , חושבת עליו , נכנסת למיטה , עדיין חושבת עליו.
כל כך מאוהבת בו.
" הלו? " עניתי בקול אפלולי כשהצלצול של הפלאפון העיר אותי.
" מיכל , קומי מהר .." זאת הייתה עמית והיא נשמעה בוכה.
" מה קרה?! "
" זה בן ..הוא בבית חולים , במצב קשה "
אני יודעת שהפרק קצר ..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ori [=