היה טוב וטוב שהיה (:

פרק 30 ואחרון –

הגעתי הביתה ב9 בבוקר , אחרי שהייתי כל הלילה בבית חולים , ליד המיטה שלו , של אהובי.

לא יכולתי לחשוב על שאני הולכת לאבד אותו , המצב שלו היה לא טוב , הוא נראה חיוור , תשוש .

לקראת הבוקר המצב שלו התאזן והוא אמר לי שאני יכולה ללכת הביתה , שזה בסדר, לא רציתי לעזוב , לא רציתי לבזבז זמן יקר , הוא התעקש , אני התעקשתי גם , אני יכולה להיות מאוד עקשנית כשאני רוצה , הוא התעקש יותר ואמר לי שאני יחזור יותר מאוחר , שזה בסדר , הייתי עייפה , הלכתי הביתה.

במקום ללכת לישון איך שהגעתי הביתה , במקום לשבת לאכול , במקום לעשות מקלחת כמו בן אדם , התיישבתי ליד השולחן כתיבה שלי וכתבתי לו מכתב , לאהובי.

אהובי שלי,

אני לא יודעת איך להתחיל ,

רק לפני כמה חודשים הכל היה בסדר , היינו מאושרים , איך הכל הסתבך?!

אמרת שהכל הולך להיות בסדר , שאתה לא הולך למות , שאתה תעבור את הטיפולים והכל יחזור להיות כמו פעם ..

לא היה אכפת לי לחכות , אפילו את כל הזמן שבעולם , העיקר לראות אותך מבריא , העיקר שנהיה כמו פעם אבל כמובן שלאלוהים יש תוכניות אחרות ..

אני כל כך מקווה שבזמן שאני כותבת לך את זה המצב שלך לא מתדרדר , אתה כל כך חשוב לי , שאין לי מילים לתאר כמה ..

אני לא רוצה לחשוב בכלל על זה שאני עלולה לאבד אותך , והפעם לא למישהי אחרת , או למקום אחר , אלא לתמיד , לכל החיים ..

כשעמית התקשרה אלי וסיפרה לי שאתה בבית חולים נפל לי הפלאפון מהידיים , רעדתי , פחדתי , התיישבתי על הצפה בחדר שלי ופשוט לא האמנתי וגם לא רציתי להאמין ששעתיים לפני שהמצב שלך התדרדר אני הייתי איתך , היינו שנינו ביחד , מאוהבים יותר מתמיד ..ואני פשוט לא יכולה לתאר במילים את מה שהרגשתי כשהייתי איתך ..

זה היה פשוט מושלם , לא דמיינתי שככה זה יהיה ..

האהבה שלי אליך כבר מזמן עברה את כל הגבולות , אני הולכת ממך ועדיין מרגישה את המגע שלך על הגוף שלי , את הטעם שלך , את הריח שלך ..אני רק יוצאת מהבית שלך ואני מרגישה כאילו אני חייבת לראות אותך שוב ..

אני מרגישה שזה מכתב פרידה ואני ממש מקווה שזה לא ..אני לא יודעת מה אני יעשה בלעדייך ..

אני פעם ראשונה בחיים שלי יכולה להגיד שאני באמת מאוהבת , אפילו עם רוני , אני מרגישה שמה שעשינו ביחד , שהרגשות שהיו לי אליו , לא קרובים אפילו לחצי ממה שאני מרגישה אלייך עכשיו ..

אהובי שלי , אתה כל החיים שלי , אתה ההוכחה שלי שבאמת יש מלאכים בעולם , אתה המלאך שלי , המלאך שנשלח אלי כדי לשמור עלי , אתה לא תעזוב אותי נכון?

גם אם אני יהיה בכמה קילומטרים טובים רחוקה מכאן אתה עדיין תהיה שלי נכון? גם אם זה יהיה קשה?

מה לעשות , הלב לא בוחר במי להתאהב , וזה יצא שהתאהבתי בך ..

שנינו דפוקים , אני עם הבעיות שלי , ואתה עם האופי שלך , ולמרות הכל? עברנו את זה ..

ואני , אני מכירה אותך כל כך טוב , כל חיוך שלך , כל צחוק שלך , כל תנועה שלך ..

מתי אתה כועס , מתי אתה נהנה , מתי אתה מאוכזב ..

אני רק יכולה להגיד לך , שהכל פה  א מ י ת י  , כל מילה ומילה ,

פעם ראשונה בחיים שלי שאני יכולה להגיד שאני לא מזוייפת , שאני אמיתית , עם עצמי , איתך , עם כולם ..

פעם ראשונה בחיים שלי שאני יכולה להגיד שאני מאוהבת ..

פעם ראשונה בחיים שלי שאני יכולה להגיד שאני מרגישה כאב , שאני מרגישה איך זה לאבד מישהו ..

אני אוהבת אותך ,

מיכל.

- - - - -

נכנסתי להתקלח ונכנסתי לנוח קצת , קמתי אחרי כמה זמן והלכתי ישר לבית חולים , לראות אותו , לא לבזבז זמן יקר ..

הייתה לי הרגשה של סוף , אני שנאתי להרגיש ככה , שנאתי את ההרגשה הזאת , לא רציתי שהיא תהיה ..

הגעתי אליו , הוא היה באותו חדר , באותה מיטה , באותה תנוחה , באותו מבט , עם אותו חיוך , העיניים שלו נראו ריקות , בהו בנקודה בקיר , פחדתי.

קראתי לך ואתה לא ענית , קראתי שוב , עדיין לא ענית , נבהלתי.

סימנתי לך עם היד , לא הגבת , סימנתי שוב , עדיין לא הגבת , נלחצתי.

ניערתי אותך , צעקתי לך , אבל אתה? אתה נשארת עם החיוך הזה שלך והעיניים הכחולות האלה שהיו כל כך ריקות , שפעם ראשונה בחיים שלי פחדתי מהן.

קראתי לכל מי שיכולתי , צעקתי , הרעדתי את הבית חולים , ניערתי אותך " למה אתה לא עונה ליי ?!?! " צעקתי עליך , בכיתי , כל כך בכיתי , לא ידעתי שאפשר לבכות בכמויות כאלה .

השקית שהחזקתי , עם השוקולד שאתה אוהב , עם המכתב שלי , צנחה לרצפה , בדיוק כמו הלב שלי.

השוקולד התקמט , כמו הלב שלי , הוא נשבר , כמו הלב שלי ..

כאב לי , התיישבתי על הרצפה , ראיתי הכל לאט , הרופא ואחות נכנסו לחדר בריצה , האחות ניסתה להרגיע אותי בלי הצלחה " אל תדאגי ..הכל יהיה בסדר " אמרה , לא האמנתי לה , ידעתי שהוא הלך , שהוא כבר לא איתי.

הפלאפון צלצל.

" הלו " עניתי ..זאת הייתה עמית , לא היה אכפת לי מכלום , עזבתי את הפלאפון והוא נפל לרצפה , נעמדתי , הכרחתי את עצמי להירגע , הלכתי לאט , נעזרת בקירות הלבנים של בית החולים , שספגו כל כך הרבה כאב , בכי , צעקות ..והפעם , הם ספגו את שלי.

כאב לי.

נעמדתי מחוץ לחדר הניתוח , הולכת הלוך ושוב , לא יודעת מה לעשות עם עצמי, ההורים שלך באו , גם אחותך , היא כל כך דומה לך שזה כואב , לא יכולתי להסתכל עליה , הרופא יצא , הוא רצה לדבר רק עם ההורים , הלכתי לצד , למרות שזה היה רחוק יכולתי לשמוע " אני מצטער .." שמעתי את המילים הראשונות , להמשך לא רציתי להקשיב, יצאתי מהבית חולים בריצה , הלכתי הביתה.

- - - - - -

עברו שבועיים מאז , לא יכולתי להפסיק לחשוב עליך , לא יכולתי להפסיק להרגיש אותך , לא יכולתי למחוק את הטעם שלך מהפה שלי , זה רדף אותי , אתה רדפת אותי , לא הנחת לי.

ההורים שלי הקדימו את הטיסה , הם ראו שכואב לי להיות פה , ארזנו הכל תוך שבוע , היום אנחנו צריכים לנסוע.

על ההלוויה שלך אני בכלל לא רוצה לדבר , כל כך הרבה כאב במקום אחד , כל כך הרבה בכי , היו הרבה אנשים , כולם אהבו אותך , אבל לא כמוני , זאת אהבה שונה , מיוחדת.

עמדתי בצד , לא ליד כולם , לא לידך , אתה היית חסר לי , היה חסר לי החיבוק שלך , הליטוף שלך , רציתי שתגיד לי " הכל יהיה בסדר .." הפעם לך אני יאמין , כי אתה אומר את האמת , אתה לא משקר לי , אתה אוהב אותי.

אחרי שכולם הלכו קברתי את המכתב שלך ליד הקבר שלך, אתה לא הספקת לקרוא אותו אפילו , אני כל כך קיוויתי שתבריא , איתי , בלעדיי , העיקר שתהיה בחיים.

עליתי על המטוס , התיישבתי במקום , חסרת כוח , חסרת רגשות , אתה חסר לי כל כך.

אני לא מפסיקה לחשוב על היום ההוא שבאתי אלייך , ביום המקולל הזה שגיליתי שאני עוזבת.

אני כל כך רציתי להגיד לך , כל כך רציתי שתדע , שאני מאוהבת , בך ..

רציתי להגיד לך , שאני לא חשבתי , ואני לא תיראי שהפעם הראשונה שלי , תהיה כל כך מושלמת כמו שהיא הייתה.

תקשיבו , זה פרק אחרון ..

לבינתיים אני לא יודעת אם אני יכתוב עוד סיפור ..

אני מבקשת ממכם , היה לי מאוד קשה לכתוב את הפרק הז , מבחינה רגשית ..

תגיבו , לרעה , לטובה , רק תגיבו ותספרו איך הרגשתם כשקראתם אותו , זה חשוב לי ..

אוהבת לתמיד ,

אורי 3>