היה טוב וטוב שהיה (:

אוקי , אז אחרי הפסקה של הרבה זמן אני חוזרת עם סיפור חדש ..

ההתחלה קצת לא מובנה אבל אל תדאגו בהמשך אתם תבינו , ככה זה הסיפורים שלי

אני מקווה שהסיפור יצא כמו שאני תכננתי ..

אז , תהנו (:

פרק 1 –

5 בבוקר , היא שוכבת במיטה , מביטה דרך החלון על השמש שזורחת לאט לאט ..

לעוד יום חדש , לרגע היא שוכחת את הריב שהיה להם אתמול.

הוא לא בא למיטה , היא לא רצתה שהוא ישן איתה.

כל הלילה הוא ישן על הספה בסלון , הקשה , הלא נוחה.

בגיל שלו זה לא בדיוק עוזר לגב.

היא מתקשה לקום , הגוף כואב לה , הלב כואב לה.

הולכת לאט לאט על הרצפה הקרירה , שוב היא שכחה את החלון פתוח , כבר לא כל כך חם כמו לפני שבועיים.

פונה לכיוון חדר האמבטיה, לא לפני שהיא מעיפה מבט על הספה בסלון , הוא חי?

לא רוצה להיבט במראה , מפחדת ,

מעבירה את ידה על רגלה , על הסימן הכחול הגדול שמבצבץ לו מתחת לכותונת הלילה שלה.

פושטת לאט את הכותונת , חושפת רגליים זקנות עם סימנים כחולים וסגולים עליהם , מסיתה את המבט , לא רוצה לראות אותם.

לבסוף היא נכנעת , מסתכלת על עצמה במראה , בוחנת עוד קמט שיצא , עוד קמט שהתגלה , עוד קמט שהיא רוצה להסתיר , מסתכלת ליד העין , סימן כחול גדול , מהמכה של אתמול , מרפרפת עם ידה על צווארה , שתי שריטות אדומות.

מעבירה את ידה על השערה הדליל , שנושר לו יותר ויותר מיום ליום.

" איך שיקרת לי כל השנים האלה? " פלאשבקים עולים במוחה הקודר.

" אני לא רוצה לשמוע ! לא רוצה לדעת מי זאת או בת כמה היא ואיך הכרתם ! "

" דיייייייייייייייי " צועקת.

נכנסת לאמבטיה שמילאה לפני רגע במים החמים , לאט , רגל אחרי רגל , חלק אחרי חלק , סימן אחרי סימן.

שוקעת במים החמימים , תחושה טובה ממלאה אותה , לרגע אושר , דיגדוג .

עוצמת עיניים , מתמכרת לתחושה הנפלאה הזאת שממלאת אותה , היא מרגישה חולשה קצת.

" רונית .." " רונית ! " " רוניייתת ! "

" רונית איפה את?! " מתעוררת לאט לאט לקול הצעקות שמחרידות את אוזניה.

מתרוממת מעט ורואה את המים נשפכים מתוך האמבטיה זוחלים לאורך המסדרון שהואר מעט בזכות השמש , קמה במהירות וסוגרת את המים , עוטפת את עצמה במגבת הגדולה שהניחה על האסלה ליד.

יוצאת אל המסדרון ורואה אותו משקיף עליה מהסלון.

" שימי נעליים ! את תתחשמליי ! " הוא צועק לה.

היא מביטה באדישות על הרצפה המלאה במים ורואה את הכבל של המנורה ששברה אתמול משתלשל על הרצפה, היא לא מספיקה להביט אליו שוב והאור היחיד שהיה דלוק נכבה , קצר בחשמל.

" את בסדר? "

" מה אכפת לך? " תקפה אותו.

" תהיה בשקט , אתה תעיר את הבנות .."

שתיקה.

הוא חזר לשכב על הספה הלא נוחה והיא חזרה לחדר , ללבוש כותונת חדשה , להיכנס שוב למיטה, זה כבר הפך להיות שיגרה.

- - - - -

" תסגור את החלון .." היא אמרה לו כשהתעוררה מהאור בקע פתאום מתוך החלון.

" תסגור את החלון אמרתי לך .."

" אני צריך אור .." קטע את דבריה.

היא מביטה עליו , הוא מסדר את הבלגן , הבלגן שנהיה אחרי אתמול.

כל כך הרבה מתח , כעס , ואולי גם קצת חרטה והכל בחדר אחד.

" מה השעה? " שאלה בשקט.

" 6 וחצי .."

היא קמה לאט , לובשת את הג'ינס שהיה מונח על הכסא בחדר , לובשת את החולצה שהייתה זרוקה בארון.

הסתכלה במראה , " אני נראת טוב לגילי " חשבה לעצמה .. " חבל שאף אחד לא מעריך את זה מספיק .." המשיכה לחשוב והסתכלה עליו.

" נועה , קומי חמודה , תתעוררי .." היא העירה את ביתה הגדולה.

היא כבר בת 16 , גדלה לה מהר , נהיית יפה יותר מיום ליום, " היא כל כך דומה לי .." חשבה לעצמה , שיער גולש שטני , עיניים כחולות כמו הים , פנים עדינות כמו של מלאך.

נועה פתחה את עיניה.

" היי .." נועה לחשה לה.

" בוקר טוב יפה .." ליטפה את פניה.

" תעשי טובה תעירי את גם אחותך .."

" בסדר .." ענתה והתמתחה.

היא ניגשה למטבח לאט , באותה צורה שבה ניגשה אל האמבטיה, חסרת ביטחון.

היא הכינה לבנותיה כריכים לבית הספר , משקיעה את כל כולה בכריך אחד מסכן , הרי מה כבר נשאר לה?

הבנות שלה גדולות , בעלה בוגד בה , הגיל בוגד בה , היא כבר לא כמו פעם , קשה לה להתכופף , להתרומם , קשה לה להרים דברים כבדים.

הכינה לעצמה כוס קפה והתיישבה בפינת המטבח , לוגמת מהנוזל החם הזה , היא אף פעם לא אהבה את זה אבל המשיכה לשתות אותו מסיבה שלא ברורה לה.

" בוקר טוב .." נכנסה נועה למטבח והכניסה את הכריך שלה לתיק.

" מתי את מסיימת היום? " שאלה את ביתה ברוך , היא אהבה אותה כל כך , היא לא יכלה לתאר כמה.

" ב3 .."

" לבוא לאסוף אותך? "

" לא , אבא התנדב כבר מקודם " ענתה , ומילאה באותה תחושת כעס מאתמול.

" להתראות .." אמרה , נשקה לאימה על הלחי ויצאה.

הנה היא , שוב נשארה לבד , הבנות בבית הספר , הוא הלך לעבודה , או שהוא הלך אליה?

כבר נמאס לה לחשוב , היא לא רצתה לראות אותו יותר.

היא התחילה לסדר את הבית , מהבלאגן של אתמול , אף אחד לא העז לדבר על זה בבוקר , מרימה את הדפים שנשפכו , הדפים המגעילים , הדוחים , מכתבים , מכתבי אהבה.

שלה? מה פתאום ..שלו , מאהובתו.

" אני מתגעגעת ........מתי תעזוב אותה? ....אני מבינה שזה קשה בגלל הבנות ...אני אוהבת אותך .." קראה את המכתב ברפרוף , בזלזול.

' שום דבר לא עוצר בפניך לעזוב ..' חשבה , אבל להגיד לו את זה? היא לא העזה , היא יודעת שיהיה לה קשה בלעדיו , היא הייתה צרכה אותו.

הגיעה שעת הצהריים , היא כבר סיימה לסדר את הבלאגן שיצרה אתמול.

" אני שונאת אותך ! היא צעקה והעיפה את הדפים שהיו על השולחן .." עוד פלאשבק תקף אותה.

" תירגעי ! הוא צעק עליה , איך יכולת איך? ועוד להחביא את הזוועה הזאת מעל המחשב ?! את המכתבים הזוועתיים האלה?! היא המשיכה לצעוק עליו ...

הלכה לכיוון המחשב , יש שם עוד?! עקה עליו , תענה לליי !! היא הרימה את היד שלה מעל המחשב ונתקעה עם הרגל בשולחן , המחשב נפל עליה , על הפנים שלה , העדינות .."

היא החזיקה את ראשה " תפסיקו , אני לא רוצה להיזכר ! " דיברה לעצמה.

היא ניגשה למראה שוב , ראתה את הסימן שהמחשב השאיר על פניה , כחול , גדול " היה לי מזל " חשבה לעצמה , " ממש מזל .." .

היא לא יכלה לסבול את המחשבות האלה יותר , יצאה מהבית ועלתה במדרגות הביניין , עלתה עד למעלה , עד הסוף , פתחה את הדלת ויצאה אל הגג.

אוויר קר נשב בחוץ , היא הידקה את הסוודר על גופה , " יום מגעיל .." חשבה לעצמה.

איפה השמש שיצאה בבוקר?

ניגשה עד לסף הגג , נעמדה על המעקה הקטן , מביטה למטה , היא עמדה ככה כמה דקות , בוחנת את האנשים שעוברים מתחתיה , כל כך ממהרים , לא שמים לב מה יש מעליהם , תרתי משמע , לקפוץ או לא? זאת השאלה.

המון תמונות מחייה הארוכים עברו במוחה , הפגישה הראשונה שלהם , הפעם הראשונה ששכבו , הלידה של נועה , הלידה של שיר הקטנה שלה , חתונות , בר מצוות , בנות מצוות , בריתות , כל השמחות של חייה .

היא נזכרה בו , לא בבעלה הבוגדני , באהובה שעזבה בישבילו " איזו טעות עשיתי " חשבה לעצמה.

היא המשיכה להביט למטה , לפתע מישהו הרים את ראשו והביט לכיוונה , הוא לא ניסה לעצור בעדה , או להזעיק עזרה , הוא שתק , היא שתקה , הוא לא זז , גם היא לא זזה ..

העיניים האלה , כל כך מוכרות , כל כך ממכרות , תווי הפנים האלה , של בן אדם מבוגר , הוא לבש חליפה שחורה , נראה כמו איש עסקים ..משהו בו הרגיע אותה.

היא ירדה מהמעקה בזהירות פנתה ללכת הביתה והוא קרא לה

" סליחה? "

" כן? " היא צעקה לו בחזרה.

" אני יכול לעלות? "

" בבקשה .."

כעבור דקה וחצי הוא היה מולה.

" מי אתה? "

" אני דורון .."

" אוקי , אתה צריך משהו? "

" את המספר טלפון שלך .." ענה בביטחון.

" ולמה אתה צריך אותו? "

" כדי להתקשר אלייך .."

" ולמה אתה צריך להתקשר אלי? "

" כדי להזכיר לך שקבענו ביום שבת ב8 לצאת לארוחת ערב .."

" חח לא נראה לי .." חייכה בעדינות.

" אבל קבענו , את לא יכולה להבריז "

" דבר ראשון – אני נשואה , דבר שני – אני לא מכירה אותך בכלל .."

" איך את כל כך בטוחה שאת לא מכירה אותי? " אמר והתעלם מהדבר הראשון שאמרה.

" אתה מתעלם .."

" גם את מתעלמת .." היא חשבה כמה שניות , והביטה בו.

משהו שידר לה שהיא מכירה אותו , משהו שידר לה ביטחון.

" אוקי .."

" אוקי? "

" בסדר , אני יחכה ב8 מתחת לבניין , לא להרבה זמן "

" מוסכם "

" אז להתראות .." היא אמרה והלכה לביתה , לפני שהיא תתחרט.

אל תשכחו להגיב (: