בסיכום משפט את החודשיים צבא האחרונים:צבא זה קשה בהתחלה-ואחרי זה כיף לא נורמלי~!
הכל התחיל בטירונות 02 בצריפין, *תעתועי פלאשבק*
השינה באוהלים והסגירה של השבת הראשונה ממש גיבשה אותי עם הבנות, באמת שכל החברות שלי שם היו מתוקות לגמרי.
ובכ"ז קשה שלא להתחבר למישהי ,שרואה אותך ערומה פעם ביום לפחות, מריחה את הגרביים שלך אחרי ריצה, ומקשיבה לתלונות ה"יואו כמה זמן לא עשיתי רגליים" שלך-ועדיין מחייכת אליך בבוקר.
(גם אם כי מתוך אילוץ).
עברו עלי שבועיים כיפיים לגמרי, טירונות מחופשנת לחלוטין.
אחרי זה עברתי לקורס חובשות, והוא מעניין נורא.
חוץ מהלימודי רפואה שגם ככה מגניבים, עוזר מידי פעם לראות מפקד תועה מקריא מונולוג על חייל ויוצא בסערה מהכיתה, או זורק נצנצים באוויר ויוצא, או מדגים לך התקף זעם של כלבת.
(סיפורי אמת.)
יצא שמתחילת הטירונות ועד כה יצאתי חצאים(תרגום ללא דוברי צה"לית-שבוע לסגור שבת, שבוע לא וחוזר חלילה.)
ורק לפני מספר ימים יצאתי לשלשוש(יוצאים יום שלישי).
בגלל זה הכתיבה בבלוג נדחתה לפריווילגיה שאפשר להתמודד גם בלעדיה בסופ"ש הנדיר.
בקיצור הפואנטה היא-אני כאן, וכיף לי (:
ואיך לא? לא שחכתי להביא ציטוטים מהטירונות ומהקורס:
*רותם מביטה במכנס ב' שלה*
"היי! יש לי חור במפשעה!"
"נו זה בסדר."
מפקד הקורס:
"צינור השופכה(צינור פיפי כאילו) של בנות הוא כ4-5 ס"מ.
של בנים הוא 20 ס"מ. עכשיו תעשו את החישוב לבד."
וואנאבי חובשת חביבה:
"מפקד הקורס! מה זה חדר חושך?"
"חדר....שהוא בלי אור."
חרא=חבישה רטובה אוטמת
מפקדת:"החרא בוצע בהצלחה!!!"
הסמל בטירונות:
"מה זה הליחשושים האלה פה?! יש פה ברקודות!?"
עוד לא הבנו.
כאן ענבר, שאוהבת לפרוק נשק
יומצונזר לכולם.
רות סוף.
טירונות קצת-פולי (בלונדינה) ואני D:
המתקן טירונות
שבוע שמירות
בוהו
נושקה D:(מריאל)
(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
