מידי פעם בפעם אני עושה את הטעות הזאת(לא, לא לנשום, תודה על הדאגה.)
אלא לא כותבת פוסט בערך מילניום (סה"כ חודש. אני מכורה לישרא.) ואז אני בשוק מעצמי "וואי! איך אני לא זוכרת כלום! התפרצות גנים של סבא לעת זיקנה!"
אז אני נזכרת בעוד כמה דברים חשובים[ "פאק אני צריכה פיפי" וכ'ו.]
אז אני כמעט לא זוכרת -כלום- מאז הפעם האחרונה שכתבתי.
למזלי, יש לי מצלמה-והיא כלי חיוני שמזכיר לי את מאורעות העבר.
אז. מה היה לנו?
-טיול רעוע לחיפה, שבו סיכנתי את חיי כדי לצלם את המזרקה המאוד חשובה הזו.
המקום היה כה פסטורלי.
מיד לאחר הצילום הותקפתי ע"י דבורים תועות, וערבי.
-אנימהגאקקון-שבו נמסתי, כלכך נמסתי שכמעט ירדתי מידה בחזיה (רק כמעט). למזלי תומר היה שם להושיע אותי עם מים ואף לא נסוג שאמרתי "תומר..אני רוצה להקיא עליך.בלי להעליב."
בתחילה חשבתי להראות ככה:
או ככה:
ואז הבנתי שהרבה יותר חכם בא"י למען בטחוני האישי מפני פאקאצות, ולמען חום גופי שישמר בטווח הרצוי -להראות ככה:
חוצמיזה. היה לי יותר נעים בציצי ככה.
בקון עצמו כאמור התמקדתי בלהרגיש לא טוב-להציק לתומר ולסובבים-ולצלם קעקוע מגניב של ידיד שלי D:
-אחרי זה הייתה מסיבת גיוס+יומולדת לשיר >:
מזלטוב!~ והמונים בהצלחה!
-אחורי זה הייתי עם רם ומשי ותומר בלב המפרץ כדי לראות סרט (שם קוד ל-להעמיד פנים שזה מה שבאנו לעשות כשבעצם המטרה היא סקס ואוכל).
תמונות בבלוג משי-> תוכניותיי הסודיות להשתלטות על העולם.
ואז ראיתי זיקית בדלת.
טיהי.
וזה היה בהחלט המאורע הכי מרגש.
יומזוקק שיהיה לכולם!~
ברי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
