אני עומדת בפתח החודש שכנראה יהיה החודש הסיוטי בחיי. ולכן חשבתי שעדיף שאני אכתוב פוסט מסכם של החודש האחרון היום, כי החודש הבא כנראה ישכיח ממני הכל מרוב שהוא פיכסי.
אז דברים שקרו החודש:
לפני שבועיים היתה מסיבת יומולדת לנעמי בבית של הגר, ויצאתי עם יעל להכיר את החבר שלה.
ושם הכרתי את החבר שלי. אנחנו חברים כבר שבוע וחצי, והוא מדהים:]
וזה שינוי מרענן אחרי שנתיים של לבד.
וזה קצת הסחת דעת [קצת?] מהשגעון שהולך בשאר תחומי החיים שלי.
וזה ממש עושה לי את זה שרוב החברים שלי לא מכירים אותו. אתם יודעים, זה עושה אותו מסתורי כזה. אני חושבת שאני אשאיר אותו מסתורי קצת בשביל הכיף.
והוא לא גר ביישוב שלי, אבל אני גם ככה מגיעה לשם לפחות פעמיים בשבוע אפילו בלי להכיר אותו, אז אנחנו מסתדרים.
וגם אם לא הייתי, אז זה דווקא נחמד שהוא רחוק, כי ככה צריך באמת לעבוד כדי שיהיה קשר, ואז זה שווה את ההשקעה.
וזה כל כך טוב שיש לי אותו.
ואני כל כך שמחה בשבועיים האחרונים, כנראה כפיצוי על השנתיים האחרונות.
ואנשים אומרים לי שאני קורנת מאושר.
ואני באמת קורנת מאושר.
והוא עשה לי היקי.
ואני עשיתי לו היקי.
שניים.
והוא כל הזמן מתקשר אליי:]
והוא כל הזמן מבקש שאני אתקשר לפני שאני הולכת לישון או כשאני מגיעה הביתה וכאלה.
ולמרות שלא את כל החברים שלו אני מכירה, את אלה שאני כן אני מאוד מסמפטת.
והוא מכיר כבר שלוש חברות שלי, והתברר שלפני שנהיינו חברים הם ריכלו עליי-.-
והוא רוצה לראות את הבטן שלי ואני לא מסכימה.
והוא כל הזמן מנסה לצלם אותי ואני אף פעם לא רוצה.
אבל יש לנו כמה תמונות ביחד.
ואני ממש אוהבת להיות בבית שלו.
ומצחיק אותי שהוא תמיד חופר על דברים שאני לא מבינה בהם, ואני באמת מקשיבה לו, ואז הוא מתפלא.
והוא כל כך דומה לילד מהשכבה שלי, שזה פשוט משגע אותי כי אני כאילו רואה אותו בכל מקום.
ולילד הזה גם יש תאום, אז אני ממש אבודה.
והוא אומר לי שהוא צריך לראות אותי עם פן.
והסתפרתי [התספורת השלישית בחיי. יצא טוב:)] אז גם עשיתי פן.
והוא התלהב.
והוא כל הזמן מתלונן שאני הולכת עם מכנסיים עד הברך במקום עם ארוכות.
ואני תמיד מתלוננת שהוא עם כובע.
ואז הוא תמיד מוריד אותוD:
ויש לו ריבועים בבטן, הרגשתי.
והוא נולד 10 ימים אחריי.
ושנינו מזל דגים.
והוא אמר לי שהוא אוהב אותי הכי בעולם.
ואנחנו מכירים רק שבועיים.
ואמרתי שגם אני.
אבל, מה הייתי אמורה להגיד? אי אפשר לשמוע את המשפט הזה ולא לענות אותו דבר.
אפילו אם לא בטוח שזה ככה.
בדרך כלל זה הוא שאומר ואני שעונה.
וכשזה יהיה אמיתי, זה יהיה הפוך.
אני מרגישה שזה התפתח מהר מדי.
אבל זה התפתח טוב.
ציטוטים
עומר:"אבל לי יש אמא, שתמיד דוחפת לי את הלשון לתוך הגוף" (אמא שלו מורה ללשון. אבל בחיי, זה נשמע רע)
תמר (מנסה להזכר במילים של "לאבא שלי יש סולם") : "לדודה שלי יש שפם"
*מנסים למצוא שיר שמתחיל בהברה DE* : "דשא חזק, קשה לי לראות, אפילו כשעיני פקוחות"
ליטל: "בלעדיי, לא יהיה אותי!"
המורה למתמטיקה: "אני אתחלק לכם אחר כך את הדף"
המורה למתמטיקה: "ועכשיו, נולד למשוואה ילד חריג"
המורה למתמטיקה: "אפשר להעביר אגף, אבל אני משאירה את זה ככה כדי שיהיה יותר קשה"
המורה למתמטיקה: "עכשיו שימו לב גדול!"
המורה ללשון: "יש כאן גברים שהתחלף להם הקול וזה מאוד מפריע."
המורה ללשון: "כולן מילים אחת!"
המורה ללשון: "אם אתם רואים ילד שקוראים לו גלעד, אתם יכולים לקרוא לו בשמו המקורי - מצבה"
המורה ללשון: "אתם מסכימים איתי שילדון זה לא ילד עם יצר מיני?"
המורה ללשון: " אחרי שפתרנו את סוגיית האוריינטציה המינית, נעבור לרפתן"
המורה ללשון: "יש אנשים שחושבים שחזיה זה משורש ח.ז.י\ה, אבל מה, זה חזון? טוב, אולי לפעמים יש קשר"
מתמטיקה: תלמידה: "אבל למה זה מינוס?"
מורה: "ככה הנוסחה! את מכירה את הסרט "בזמן שישנתי?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
