"הלילות ארוכים והפחד, לא תדעי לעולם, איך בכיתי כמו ילד..."
נכון הספר, חמש האנשים שתפגוש בגן עדן. אז יש לו אחלה תאורייה לסופר, מסתבר, לדעתו, שכל בן אדם שאנחנו פוגשים בעולם, משנה לנו את החיים, באיזשהו מובן, זאת יכולה להיות זווית זניחה, או זווית של 360 מעלות.
הבחור שכמעט דרס אותי בדרך לתחנה, וזכה לראות דיי מקרוב את הדגש התבניתי שלי, או המוכר בחנות שחתך לי כמות מסויימת של קאלבסה, ועכשיו זה יספיק לי לשלוש סנדוויצ'ים ולא רק לשתיים. או אנשים כמו המורה להסטוריה והמורה לספרות, שהגורל שלי 200% נתון בידהם. או אנשים כמו אלונה, שכשהיא אומרת לי שהחולצה מעפנה, אני לעולם לא אקנה אותה.
ואם התאורייה נכונה, מעניין מי מכל אלא שציינתי כאן, או הרבים שלא זכו להכתב כאן, את מי מהם אפגוש אחרי שאמות?
וכמו שאמרו החברים של נטשה : 'בדקה אחת שפוייה, הצלחתי לראות את אוניות הצער טובעות, בים גדול של תקוות קטנות'
מי יעז להגיד שהם לא גאונים?
ובאמת, רק רציתי לציין בשביל עצמי, שאני שפויה. ושגם כמו שהחברים של נטשה אמרו 'אז מה בנתיים, על הברכיים, קרוב לאדמה - רחוק מהשמיים, צמוד אליך, בנתיים' זה זמני מאוד כל מה שקורה כאן. ומחר זה כבר יהיה לחלוטין אולד ניוז.
באמת שרק רציתי לציין לעצמי, שעברתי את זה בגבורה. סתם כי מעניין אותי לראות מה יקרה כשאקרא את הפוסט הזה עוד שנתיים, אני אזכור בכלל על מה מדובר? אני אזכור את כל הסערת רגשות שאפפה אותי בשלוש ימים האחרונים?
למען האמת לא נראלי... (:
אמרת שאני מסוכן וחולה
שנמאס לך לסבול אחרי
יש אלף סיבות למה רע לך עם זה
רק אחת למה רע בלעדי
היו פעמים שהגעת לבקר
ומצאת אותי מת בחדרי
שכחת רגעים שהגזמתי יותר
אך את אלה ודאי תזכרי
לא הפעם.
הייתי רחוק ועכשיו זה קרוב
למקום בו יהיה לי הרבה יותר טוב
שאם פעם תחליטי לחזור
לא תהיה לך סיבה לעזוב
בסוף רק פגעתי במי שאהבתי
ובי מכולם במיוחד
אמרתי מילים גם כשלא התכוונתי
שרק לא להיות שוב לבד
הלכתי תמיד על הקו העדין
בין עיוור לרצון לא לראות
את מה שהלב לא יכול להבין
לא יוכלו להסביר גם דמעות
וככה כל בוקר אני נעמד
מחכה לך מחוץ לחלון
אולי את תבואי אולי יום אחד
את תסכימי אפילו לישון
יש פה גינה וגם עץ מיוחד
שחרטתי עליו חץ עם לב
ושני משפטים
"טוב לבד" ו"מוות למי שעוזב".
יוני בלוך מי אמור3>
אז יאללה תשמרו על עצמכם, ושתהיה אחלה שבת (:
ושבוע מעולה בהמשך(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
