חלום ליל קיץ

אני נורא מצטערת עבור עצמי שלא יצא לי לכתוב על יום הזכרון.

זה היה בין ימי הזכרון העצובים בחיי, כי הייתי הרבה הרבה יותר מודעת. בגלל שעשינו את הטקס, בגלל שקראתי סיפורים אישיים של אנשים וקטעים שכתבו אחים והורים וחברים וחברות של אלה שלא איתנו יותר.

השנה גם כתבתי שני קטעים ליום הזכרון שלנו. ואנשים החמיאו לי עליהם מאוד. החמיאו לנו על הטקס באופן כללי, כי השקענו.

אבל איכשהו המחמאות באותו רגע לא שינו לי הרבה, כי ממש רעדתי, אני נכנסתי לדמות, של אותה אחת שיש לה חלל בלב עכשיו- לתמיד. ואני באמת לא יודעת מה יותר נורא, פשוט למות, להמשיך הלאה, למקום שמיועד לגיבורים. או לחיות עם הריק בלב, להחליט שרוצים להמשיך לחיות, הרי צריך להמשיך לחיות. האמהות האלה שנתנו הכל, שהרימו את הבן הזה מאז שהוא היה תא בודד, איבדו אותו. בשבילי, בשבילנו.

אני מקווה שעם ישראל לא ידע עוד צער. אני מתפללת שעם ישראל לא ידע עוד צער.

אולי זה יותר מידי לבקש, אולי זאת הגזמה. הרי לכל חופש יש מחיר. חבל שהמחיר הוא בנים ובנות מגולת הכותרת של העם שלנו.

על הנגב יורד ליל הסתיו
ומצית כוכבים חרש חרש
עת הרוח עובר על הסף
עננים מהלכים על הדרך.

כבר שנה לא הרגשנו כמעט
איך עברו הזמנים בשדותינו
כבר שנה ונותרנו מעט
מה רבים שאינם כבר בינינו.

אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח.

הרעות נשאנוך בלי מילים
אפורה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת בהירה ודולקת.

הרעות כנערייך כולם
שוב בשמך נחייך ונלכה
כי רעים שנפלו על חרבם
את חייך הותירו לזכר.

ונזכור את כולם...

כמובן שאני אכתוב גם על חווית העצמאות העצומה שלי.

אני לא חושבת שזה מבטל אחד את השני. ישנה סיבה שהמועדים כל כך קרובים.

כי במותם הם ציוו לנו את החיים!

ובכן, היה משוגע, היה מדהים, היה מלא אדרנלין, כמו כל מופע רוק לתפארת מדינת ישראל.

ראיתי בתגובות של האתר של רוקצ שמוניקה סקס היו חלשים. פאקין איי הם יודעים לתת הופעה!!!!~

קודם כל, הם ניגנו את כל השירים שאני אוהבת חוץ מדם, אבל עדין היה מדהים ובשלב הזה כבר התרחקנו טיפה מהבמה והפסיקו לדחוף. והיה סוטול משובח, סוטול נטול אלכוהול, היי בנטורל.

מבחינתי גולת הכותרת של ההופעה היו שייגעצ ויוני בלוך. גם מוניקה סקס היו מטורפים, אבל יובלי ויוני לוקחים את המקום הראשון דפנטלי.

בעיקרון זה מוזר בכלל לתת מקומות לאמנים שהופיעו שם כי אם להוציא את מרסדס בנד והמושבה - כולם פשוט היו מדהימים.

אריק ברמן היה סקסי ברמות הסטריות, לדעתי הוא עישן משהו לפני זה, אבל זה הוסיף קסם להופעה שהוא נתן. הוא גם נשמע ממש ממש ממש לגמרי כמו באלבום שלו, כלומר, הכישרון שלו פשוט נטף ממנו. "ואז נסע הבייתה, לקצת הגשמה עצמית" "זאת ההזדמנות לשמוע 10,000 איש אומרים את המילה 'בן זונה' " 3>

השירים שעיברי לידר בחר, היו גם, מקפיצים כאלה, אומנם להם הקשבנו בישיבה, כי רצינו לנוח לפני שייגעצ ויוני, ואחרי מוניקה. אבל עדין... הוא אפילו ביצע שיר חדש. בקיצור, חבל שהוא מעדיף זכרים.

אביב גפן אומנם הוחלף ע"י הקספרים בזמן הזריחה. אבל שום דבר לא יכול לשנות את מה שהשיר 'עכשיו מעונן' או 'השיר שלנו' יכולים לגרום לי. כמובן שכל השירים שלו היו מ ד ה י מ י ם אבל השניים האלו פשוט היו משהו.

הקספרים, חחחח חוץ מזה שפגשנו איתם זריחה ורדרדה סגלגלה, מדהימה מהפנטת. הסוסים האלה יודעים לתת הופעה, הסולן (הראשי ? ) פשוט עצבני, הוא ניתר שם על הבמה כמו אנ'לא יודעת מה, ודפק כאלה ביצועים. למרות שכבר הייתי עייפה תחחחחחתתת ולא היה לי כוח כוכך לקפוץ וההופעה הייתה קצרה, הם לגמרי שיפרו לי את החוייה.

איפה הילד, היו שאמרו שכנראה עבר זמנם, אבל זה לא נכון לדעתי, הם היו מצויינים המוזיקה שלהם היא אחלה, והם הרגע התאחדו, אנשים לא זוכרים הרבה מהחומרים שלהם, אבל זה בכל זאת עשה לי חשק להקשיב טיפה לחומרים שלהם. חוץ מזה שהשיר 'מה שעובר עלי' הוא אחד האהובים עלי. הרגשתי טיפה לא נעים שהרוב הלכו. הרי זה היה רגע הסטורי, איחודה של להקה.

מוניקה סקס, גבי פעם אמר לי שהם יודעים לתת הופעה, אבל לא יכלתי לתאר לעצמי שעד כדי כך. הייתה הרגשה שהוא אפילו טיפה התרגש, וזה היה כזה חמוווווד. ואז הוא אמר 'טוב שיר אחרון' וניגן את גשם חזק, אם אני לא טועה. וזהו כולם מבואסים תחת, מה? הם לא ינגנו את על הרצפה, כולם במהלך כל ההופעה רמזו להם 'על הרצפה על הרצפה ואואואואו' ואז זהו, הם סיימו את גשם חזק כולם חותכים ורידים ואז בום 'נשבר פאבשובאפ ושוב, מתפללים...'. וזהו. לא היה צריך יותר, הייתי באקסטזה.

שייגעצ... אחחח שייגעצ. אין הרבה להקות כאלה. פשוט אין. וחבל. יובלי דפק טובורגים אדומים על הבמה. התוודה שהוא רוצה לשכב עם כולנו בבת אחת. כמובן שאנחנו הסכמנו בלי למצמץ אפילו. מי היה מסרב. הוא אמר שזה מדהים לעמוד ככה מול 10,000 איש, שזאת חתיכת חוויה שכל אחד צריך לעבור לפחות פעם אחת בחיים. ולמרות שהוא התבדח על מוסוליני ורצח עם וכו'.. הוא כנראה צודק, זה כנראה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לבן אדם, כשהוא עומד מול אנשים שנכנסים לאקסטזה, שבאמת טוב להם, מהאומנות שלו, מהיצירות שלו. "צלצלי לי באינטרקום ואז אני אקום... ואתפתח לך את......... התחת!!!" שייגעצ הנודעים לשמצה3>

ויוני בלוך, יוני'לה3> רוסי כשרוני אחד. הפעם, למרבה ההנאה שלי הוא היה עם הגיטרה החשמלית שלו!  וזה היה פשוט מדהים. עמדנו מול הרמקולים, והמוזיקה שהוא וארז פרנק וטל זובלסקי ותומר להב והמתופף ששחכתי את שמו (הבושה! הבושה!) הפיקו, פאק, הזרמים שעברו לי בגוף. פאק...... זאת בהחלט לא הולכת להיות הפעם האחרונה שאראה אותו. כאילו, פאק.. הסולו גיטרה ב'נפוליאון' ממיס אותי כשאני מקשיבה לו באמ.פי, אז מה שזה גרם לי בלייב..... כמובן שזאת הייתה ההופעה שדפקה לי את הקול סופית. חבל שההופעה שלו הייתה כל כך קצרה....

יש לי כזאת הרגשה ששחכתי משהו, אבל זה נורא לגיטימי, כי כל זה מרגיש לי עכשיו לגמרי כמו חלום טוב...

היו שם גם מלא כוסונים וגם מלא מסריחים שדרכו לי על הרגליים. אבל באמת שלא היה אכפת כל כך.

ולמרות שבבוקר כבר הייתי לגמרי מרוקנת, מעייפות, וגם טיפה התבאסתי, אבל אחרי שישני ואכלתי כל זה עבר. ונשאר רק הרטט הזה מההופעות הכל כך טובות האלה.

שנה הבאה אני שם בטוח, גם אם זה עולה 500 ש"ח וצריך לשכב עם המאבטחים. אין מצב שאני מפסידה עוד אירוע מטורף כזה.

אולי גם היהודימים יופיעו שם שנה הבאה. אם הם לא יתפרקו בכלל O:

בקיצור ווסיו, אנשימים, עוד חודש אחד ו18 יום. וביי ביי כיתה י'.

אלוהים, איך הזמן טס, לא דופק חשבון. מצמוץ אחד ואנחנו בצבא, עוד מצמוץ אחד ואנחנו מוצפים בלאלקי ומבשלים ארוחות משפחתיות ענקיות. ועוד אחד, אנחנו מתפוררים בבית אבות.

צריך להנות יותר.

עוד 20 יום אני בת 16. ילדה גדולה כבר.

פאק, איך הזמן טס.