אני בוכה על שטויות , אני מתעצבנת מהר ,

אבל הכל ככה כי אני רגילה לדברים שעכשיו אין לי .

אני רגילה לכלכך הרבה דברים ,

אני רגילה לשפוך לך ת'לב לחפור לך ועכשיו ? אין לי אותך .

אני רגילה לדבר איתך על כמה שאני אוהבת אותך כמה אתה עושה לי טוב ועכשיו ? אין לי אותך .

אני רגילה לבוא אלייך כל יום אפילו שזה רק ל5 דקות ועכשיו ? אין לי אותך .

אני רגילה לבלות איתכן מלא ולקבוע איתכן למלא מקומות ועכשיו ? אין לי אתכן .

אני רגילה לכלכך הרבה דברים .

אבל אני לא רגילה להתגעגע לזה כלכך הרבה , אני לא רגילה לדבר על זה כלכך הרבה .

תמיד שזה היה קורה זה היה עובר וחוזר להיות טוב .

אבל עכשיו אני מגישה שזה קורה קורה ולא עובר .

לפעמים אני חושבת לעצמי אם הייתי חוזרת חצי שנה אחורה והייתי יודעת מה יקרה עכשיו , אם באמת הייתי עושה את כל מה שעשיתי אז .

אם הייתי נשארת איתכן , גם כשנאי יודעת שבסוף לא תשימו עליי ותשכחו אותי .

את לפעמים חסרת טאקט ואת מדברת איתי על הרבה דברים שכאילו ... אין לי דרך אפילו להגיד אתזה ... כאילו אני שייכת אלייך .

אני יודעת שנשאר בנינו משו שאנחנו רוצות שזה יקרה שוב .

אבל יש לך כלכך הרבה במשותף איתן , שאני איתך אני מרגישה תקועה כלכך , כאילו אני לא רצויה לידך .

ובזמן האחרון אין לי כבר עם מי לדבר , כל מי שאני מדברת איתו כלכך אדיש בעיניין , ולא אכפת לו בכלל ממה שקורה איתי .

סתם שואל מה קרה מנימוס , אבל מדברים איתו מספרים לו והוא אדיש . [זה גם בלשון נקבה] .

כלכך עצוב לי שמי שהיה איתי פעם היום ? הוא כבר לא איתי !

למישהו בעולם הזה באמת אכפת לי ? מישהו בעולם הזה באמת אוהב אותי ? מישהו בעולם הזה לא צבוע ? מישהו בעולם הזה מרגיש כמוני ? מישהו בעולם הזה רוצה לטובתי ?

- לא נראה לי שקיים אחד כזה - !!!!! ,

קשה לי עם העובדה שפעם הייתי עם הרגשת שייכות , עם הרגשה שאתם איתי ...

והיום אני מרגישה - ל ב ד - !!

באמת שאין לי על מה להתלונן ואני רק מחפשת על מה להתלונן

ואני יודעת שטוב ושאני מחפשת על מה להתלונן

ואני גם יודעת שיש לי על מה להתלונן כי חסר לי כלכך הרבה

חסר לי הרבה דברים שעד לא מזמן היו ,

לא הספקתי לספור עד 3 והכל נעלם לי .

ואני יודעת שהעבר זה רק זכרונות וזה לא יחזור .

אבל זה קרה לא מזמן , זה לא יחזור ? גם אם אני ממש ממש רוצה ? |;

זה קשה לי כלכך , כל הלחץ של בית ספר , כאילו רק בית ספר זה החיים שלי ואין לי חיים מבחוץ .

אני מוצאת את עצמי לפעמים שעות תקועה איך אני יתחיל בכלל ללמוד לכל המבחנים ?!

איך אני יכין את כל השיעורים ?! איך אני אפגש עם חברות ?! עם כל הלחץ שיש סביבי באמת יש זמן לנשום .

אני לפעמים כבר מתייאשת ות'אמת שאני מעדיפה לוותר על הלימודים כדי לא לאבד את החברים שלי .

את החברים שהיו שלי [?] איפה הם ? כבר לא שואלים מה שלומי , רק נוהגים להגיד שהשתנתי , שאני לא מחייכת כמו פעם ,

שאני לא צוחקת , שאני לא מקפצת שאני לא אותה ילדה .

ואולי במקום להגיד עד כמה אני השתנתי , אולי זה לא השינוי שקרה לי , אולי זה אתם שבוחרים לראות אותי בדרך הזו ובכלל לא להתייחס .

פשוט קל לכם להגיד עד כמה אחרים השתנו .

אבל כשמסתכלים עלינו מהצד זה כבר לא שכבה , זה גוש חבורות , אפילו לא חבורות , זה כבר משהו שאיאפשר לתאר .

כלכך מגעיל ומשפיל .

ת'אמת שאם איך שזה נראה אני כבר מתחילה לעריך את הידיים שנפלתי עליהן .

ואין לי כבר להגיד , כי מה שאני יגיד לא יזיז לאף אחד הלוא .

עד כמה אני רוצה הרבה דברים , ובעצם אני יכולה להמשיך לרצות , מה שאני רוצה במילא לא יקרה נכון ?!

אני רוצה להיות מי שהייתי פעם , אני רוצה שהכל יחזור להיות כמו פעם ,

ושאני מדברת על פעם זה לא כזה מזמן - זה אולי 4 חודשים .

אני רוצה שתבואי ותדברי איתי , אני רוצה שתבוא ותדבר איתי ,

אני רוצה לקבל הצטיינות משו שלא יקרה , אני רוצה נעליים חדשות , אני רוצה פלאפון חדש ,

אני רוצה שרכלנים לא יפחדו להסתתר ויבואו ויגידו הכל , אני רוצה כבר לעבור תניתוח , אני רוצה לחזור לרקוד ,

אני רוצה שתביני משו שכלכך לא נראה לי שתביני שזה בכלל עלייך , אני רוצה לחזור לגן - אני עדיין זוכרת ת'גננת

אני רוצה כבר ת LCD החדשה ואת המחשב החדש , אני רוצה כלכך הרבה .........

זה כלכך עצוב לי שאני כותבת את מה שאני כותבת

זה כבר מרוב יאוש כנראה .

גם לא חשבתי שהיאוש יבוא כלכך מהר ,

ולא ידעתי שכל מילה קטנה תפיל אותי .

וכל מילה גדולה תרים אותייייייי ?! .. O_____o

סתם פריקה , והבלוג על סף סגירה .

אני יודעת שכבר מה שאני כותבת פה זה לא באמת מה שאני רוצה לכתוב

אני כל פעם מוחקת כותבת מוחקת כותבת כי אני עושה חשבון לאחרים אם זה טוב בשבילם לקרוא אם זה לא טוב , ונמאס לי לדפוק חשבון .

אבל את זה אי אפשר להסתיר כי הרבה רואים אתזה

שמשו השתנה פה , שהאווירה כבר לא אותה אווירה , שהחברים הם כבר לא אותם חברים , שאהבות זה כבר לא אותם אהבות ,

אבל כולם אומרים עם הזמן זה יעבור עם הזמן זה יעבור , בנתיים עובר הזמנים והדברים לא משתנים

בנתיים אנחנו סתם מבזבזים ת'זמן בשביל תקוות .

אני כבר לא יודעת למה לצפות , כי כולם מאכזבים פה לאחרונה .

יש את ההרגשה הזאת שכלכך טוב , ובגלל שכלכך הרבה זמן היה רע , אני מחפשת את הרע בכל דבר טוב .

אני חייבת לשנות את הגישה הזאת , כי אני יודעת שהגישה שלי לכל דבר זה כמו ללכת עם ראש בקיר , כמו לצעוק בחדר 4 קירות ואף אחד לא ישמע .

אם את שומעת את ליבי קורא לך ,

אם את שומעת את ליבי זועק לך ,

אם את בכלל שומעת את הקול שלי .

תדעי - שהוא זקוק לך

שאני מתגעגעת - אהובתייייי . 3>