השנה כן התחילה וכך גם הלימודים.. הלחץ וכל הדברים הקטנים שלא רצינו שיגיעו...

למרות הכל יש לי כיתה ממש... אהממ.. לא קשורה אליי אבל בכל זאת.. אני יודע להסתדר עם זה..

כמו כל שנה... אני רציתי לעבור כיתה אבל בגלל המורות אני לא אעבור..

החופש היה ממש כיך והוא עכשיו..כרגע!!! ממש חסר...

הייתי בניו יורק חודש ושבוע אחרי שאיחרתי את הטיסה כמובן..XDD

באתי לשדה התעופה ואמרו לי שאיחרתי אז נתקעתי שמה שבוע.. וחזרתי ארבעה ימים לפני הלימודים...

ניו יורק ממש חסרה לי.. וכך גם האנשים שהכרתי שמה ובכלל.. ההתנתקות הגדולה שיש שמה...

מה שבאמת חסר לי משנה שעברה.. זה הזמן איתה... זה התחושה העצומה שהייתה איתה..

כמעט כל יום.. ובימים שלא.. הרגשת געגוע מטורף.. שאוכלת את עצמי מבפנים וגורמת לי להגיע למצב של שתייה ובליעה..

הימים של הטיולים.. של סתם לצאת לבחוץ ולשבת בדשא... ההרגשה של לא משנה מה מחר יהיה..

הדברים שלבסוף הופסקו ולפי דעתי.. זה רק לטובה אצלה...

הימים הגשומים של בחוץ או בפנים.. הימים הגשומים שמתחת לפוף היינו מתחבאים..

הימים החמים שהיינו מתבשלים ומזיעים..

הימים שהייתי צריך לבוא איתה לבייביסיטר... וראינו סרטי אימה..

הימים שהיינו לבד בבית ומזמינים אנשים, שותים, מקיאים, פותחים סתימות על הבוקר בקיור שמלא בקיא..

משחקים בקוביות.. מנפחים קודומים....[גם באמצע שיעור אבל זה לא קשור]..

מקשקשים על כל העולם [ובמיוחד ביצפר] את האותיות R&E..

בלילות "רואים המון סרטים" אבל בעצם לא באמת מסתכלים על הסרט..

רואים באמת סרטים...

הולכים לת"א... הולכים לשוק.. משקפיים, חולצות.. מתנות.. למון גראס!!!

לתכנן לה את מתנת היומולדת ומזיע כמו מטורף בשבילה.. ונהנה מזה..><

לוקח אותה לת"א מתכנן לקנות לה את המשקפיים שהיא רוצה אבל כל התוכנית שהיא לא תראה נהרסה.. וממציא את התירוץ הכי מפגר כדי שהיא לא תיראה שאני קונה לה אותם..

בוחר איתה חולצה ש"תיהיה שלי" אבל בעצם קונה אותה לה..[2]

רץ לקנות שוקולדים, בובות, קטורת, המון בועות סבון, קלקר, מעצב קופסא ענקית!!! ומתחיל לקשט אותה, מזיין לאנשים את השכל^^,

קונה ממתקים ומכניס אותם לקופסא קטנה, ספרים, המון דברים.. והקטע שזה משעשע אותי..

להיזכר בכל... ולראות כמה הכל פתאום ממש חסר.. כאילו חלק מהגוף נעלם.. ושמים לב כמה הוא חסר..

כל החודשים איתה.. שהיו כל כך! עמוסים וכל כך מדהימים... פתאום ממש חסרים...

כל הקיט'שי וכל הרומנטיקה.. כל העצב וכל השמחה.. כל השטויות וכל הדברים הבאמת הזויים ומפגרים...

המכתב..שמספר בעצם רק על התקציר של ההתחלה..

"רק צריך להפוך את זה ל-"כל יום שאת לא ליידו/לצידו" כי כל יום שעובר לי, כל יום!,, שאת לא לצידי/ליידי/איתי!!! מה הטעם? למה לי לקום בבוקר ולנשום מחדש? לאכול? לשתות?

עדיף לי להיחנק, להיות מורעב, למות מצמא, מאשר לא להיות איתך... אחרי הכל, הכל בזכותך!!!! אני מרגיש בזכותך, אני רוצה לאכול, אני רוצה לשתות, אני רוצה לנשום, אני רוצה להרגיש,

אני רוצה לחייך כי יש לי סיבה לחייך, אני רוצה להצליח, אני רוצה להיות מישהו, אני רוצה להנות מהחיים, אני רוצה לסיים את החיים שלי בידיעה שעשיתי משהו, אני רוצה לחיות!!!!

אני רוצה לחיות ולהנות מכל דקה שאני חי, ואת זה אני עושה כשאני איתך, זה קורה רק כשאני איתך...רק כשאני איתך... בלעדייך אני יהיה אוויר, אוויר שיעוף וולעולם לא ימצא את מקומו בעולם...

זה קרה לפני שבעה חודשים בערך, כשפגשתי אותה לראשונה, לעולם לא האמנתי שהיא תיהי זאת שתקים אותי לתחייה, אבל, זו הייתה היא, היא הייתה כל כך יפה, כל כך מדהימה ומושלמת,

היא ניראתה מדהים, קצת לא יציבה, אבל בכל זאת, חמודה, מקסימה ומצחיקה... בנאדם מושלם.. בנאדם שלא אכיר לעולם...

זה היה המפגש הראשון שלנו, הוא היה קצר, אבל אחרי כמה ימים הוא התחיל להיות ארוך, למשך חודשיים, הוא התקיים ברוב ימי השבוע, כשאנחנו מבלים מהצהריים עד הערב, מהבוקר עד הערב,

נגפשים, והמפגשים כל אחד שונהף כל אחד מיוחד מאוד, במיוחד כשהיינו רק שנינו, לבד...

היא כל כל מיוחדת, כל כך מקסימה!!!

במהלך כל החודשיים האלה ועד עכשיו, רק זכותה הכל, בזכותה אני רוצה לאכול/לשתות, לרקוד, ולהיות מאושר, אני זכותה מאושר, מחייך כל יום, מדמיין, חולם, רוצה להכיר אנשים, רוצה לחיות, לקום בבוקר ולומר

שאני רוצה למשיך להתקיים מחר, להקשיב, לראות, לנשום, לחבק,, לנשק, ללטף, להצליח, ללמוד, להשקיע, להשתנות, לשנות, לדאוג ולשמור, לאהוב, להתאהב, לקום ולא ליפול, לראות כל אדם כשווה,

לראות את הצד הטוב, לזכור את העבר הטוב, ולשכוח את העבר הרע, לחשוב על ההווה, לא לחשוב על הסוף, לחשוב, לא לדבר שטויות, להצטלם, לצלם, להנות, לא לוותר, להוכיח, לומר כשיש מה לומר,

לשתוק שעדיף לא לומר, להצחיק, לעזור, להיעזר, לשגע, להשתגע, לומר עוד, לומר די, לקנות, לומר כן, לומר לא, אהבה, לעשות את מה שאתה טוב בו, להתאים, לחייך חיוך אמיתי, לתת צומת ♥, להיות קיט'שי,

לדעת לחמם, לדעת לומר את הנכון לומר, לעודד, להגיע כשצריך, להיות כשצריך, לא לפחד, לא לדעת כאב, לדעת כאב, לאהוב... כל יום מחדש, כל יום להתפעל ולהיות שמח ומאושר כשהאהבה איתך!

 היא לא לימדה אותי את הכל, אבל היא בהחלט עזרה לי לי לקיים את הדברים האלה, להרגיש את הדברים האלה, לדעת את הדברים האלה... היא הקימה אותי שוב, לאחר שנפלתי כל כך הרבה,

היא עזרה לי להצליח, ולהבין...

לעולם לא אמצע אדם כל כך מיוחד כמוה... הלוואי והייתי מיוחד כמוה... אני כל כך מוזר...

במשך החודשיים האלה היינו מבולבלים נורא, הכל בא בפתאומיות, החיבוק הראשון, המגע הראשון, הנשיקה הראשונה...

הנשיקה הראשונה שאצל שנינו רצתה כל כך להתקיים ולצאת.. זה קרה בצורן.. מאחרי המרכז, או מאוחרי הבית כנסת, ישבנו שמה שנינו, אחרי שנפגשנו עם ירדן אני חושב, שכהן קנו ממתקים ליום למחרת לטיול,

נשארנו שנינו לאחר שירדן הלכה, דיברנו, צחקנו, עשינו שטויות, הייתי מאוהב בלחיים האלה שלה, כל כך מתוקות ועדינות, עם כריות בצדדים שהיא מחייכת, כל כך אהבתי לנשק אותה בלחיים, לפעמים קרה שנישקתי אותה

בשפתיים, היה רגע של שתיקה, הסתלכנו אחד על השני וחייכנו, שנינו ידענו מה אנחנו רוצים, אבל לא היינו בטוחים בזה, לא ידענו אם זה יהרוס, או שלהפך, יעזור להתקדם... כשזה קרה בפעם האחרונה, בישבנו שנינו מאחורי

בתי הכנסת, זה המשיך, והתפתח לנשיקה הראשונה שלנו, זה היה מדהים, לא היה אחד הדברים הכי מדהימים שקראו לי בחיים... היא מדהימה, היא כל כך מדהימה... 

כשליוותי אותה חזרה לבית שלה, לשנינו היה חיוך על הפנים, ובתרגשות גדולה בלב, לשנינו התגשם מה שרצינו, לשנינו נפתחה דרך חדשה.. אני לא הפסקתי לחשוב על הרגע הזה במשך חודשים, עד עכשיו.

אני מאמין שגם היא כך,כל פעם שאני נזכר ברגע הזה אני יכול עדיין להרגיש את ההרגשה שעברה בתוכי, את החששות, והתקוות... באותו הרגע כל המחשבות יצאו ונעלמו, כל הפחדים עברו, כלום לא היה לי בראש,

כלום... רק לנשיקה שמתי לב, הרגע שרציתי שלעולם לא ייפסק, הרגע הכי מאושר הכי מרגש בחיי, יותר מחתונה, יותר מבר מצווה, יותר מיום הולדת של גיל שנה...

הנשיקה הראשונה... היא הייתה הדבר הכי מרגש בחיים, אני כל כך מאושר שזה היה איתה, והיה כך.. בדרך שהיה♥

... האהבה הראשונה♥

כשהיינו אצלה וראינו גוסט ריידר, שזה עכשיו ה-סרט שיעבור איתי את כל החיים...

התנשקנו והתחבקנו, היינו לבד בבית, וזה התחיל והתפתח,זה התחיל בספה, ועבר לחדר, למיטה... להרגיש את הגוף שלה, לראשונה, ולהריח את הריח של הגוף שלה.. לא משנה אם היא מזיע או אם היא לא שמה

בושם או דורדוראנט, לא משנה אם היא תתפלש בבוץ ואחר תחבק אותי, היא תמיד תריח נהדר, היא תמיד מריחה נהדר...

הרגשת הגוף, שמתחילה לצמרר, המגע של היד עם הגוף, המגע של השפתיים שנוגעות בשפתיים, שנוגעות בגוף, הליטוף שעובר בכל הגוף, והצמרמורת שבאה אחריו...

אבל זו לו הייתה האהבה הראשונה שלנו, זה היה רק הפעם הראשונה שנפגשנו בצורה אחרת♥

לאחר מסיבת היום הולדת של רק ביום שישי ה21 אם זכרוני אינו מטעה אותי, כשלא היה יותר מה לעשות חוץ מלשבת ולהתבונן מכל האנשים, ולדבר.. החלטנו ללכת הבייתה..

בדרך הבייתה החזקנו ידיים כל הדרך, וצחקנו מכל דבר שנאמר, נכנסנו הבייתה והכל היה שקט, נכנסו לחדר וכיבינו את האור, ישבנו על המזרון שהיה למטה כהייתי בא לישון אצלה, שנינו היינו עליו,

והתחלנו ללטף ולחבק, לנשק ולגעת, ההרגשה שוב באה, כמו כל פעם מחדש, עד עכשיו...

התחלנו להוריד את מהשני את הבגדים, ולהרגיש את חום הגוף של שנינו, הסכמנו בחיוך, במבט, בתחושה, בנשיקה...

וזה קרה, אהבה שנוצרה, היום שלפי דעתי קבע הכל.. היום שבו הסכמנו להיות אחד של השני...

יום שלא התחרט עליו לעולם...

במהלך החודשיים האלה אהבה פרחה באוויר, והבטיחה את קיומי... נתנה לי חיים, והביאה את קיומי..

חודשיים שנמשכו לחודשים ארוכים.. עד עכשיו... חודשיים שלא קל לשכוח.. חודשיים שלא ניתנים להישכח...

חודשיים שהרגישו כמו נצח.. חודשיים של דרך חדשה..

חודשיים שבהם באמת נולדתי מחדש.. והנה אני פה.. כותב לה... ומסביר לה הכל.. ומזכיר לה הכל..

רוצה לומר לה שבזכותה בעצם אני פה, קיים..

מאז לפני שבעה חודשים בערך..."