בפוסט הזה אני אתייחס לכתבה הזו:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3463263,00.html

אני לא שמאלנית , ולא ימנית. אני משהו באמצע, בלי עמדה מוגדרת. אולי יותר נוטה טיפה לשמלאניות-אבל אני לא יכולה להצהיר על עצמי שאני שמאלנית גאה.

ואני -כמו כל תלמיד בישראל שעבר לפחות 10 ימי זיכרון ליצחק רבין בביה"ס והקשיב למורות, ותמיד סיכם עליו שביקשו- יודעת המון על האישיות הזו, ומתפלאת כל שנה מחדש שבכ"ז משהו נשאר לי עמוק בתת מודע ואני כן זוכרת פרטים עליו.

למרות שאני חושבת שהיינו, אנחנו התלמידים-ובכלל, צריכים לדעת את המינימום של מידע כזה על כל אחד מהמנהיגים החשובים שהיו ומתו מוות טבעי, ולאו דווקא רק על זה שנורה מאקדח.

אני מאוד מכבדת את זכרו של יצחק רבין ז"ל, וגם אם יהיו כאלו שלא יסכימו עם הדעה שלו או עם הצעדים שנקט-אני חושבת שהוא עשה הרבה בשביל המדינה, עם כוונה טובה להביא אותנו למצב אידיאלי, בלי שום קשר לתוצאות וההשלכות של מעשיו.

אבל

[וזה אבל ענקי במיוחד]

אני מתעבת את כושר ההחלטה של האנשים החשובים שם למעלה במשרד החינוך, שנכנעים לתכתיבים שמאלניים ולאנשים יפי נפש, שלא ממש אכפת להם מה יהיה איתנו, עם העתיד שלנו, בדרך לתעודת בגרות מלאה.

למה האנשים האלו חושבים שללכת לבי"ס בשביל טקס זיכרון זה בסדר, אבל שללמוד זה עדיין לא חיוני?!

תקראו לי חננה, תקראו לי חרשנית, אבל השביתה הזו כבר התחילה להדליק אצלי בראש נורות אדומות. כבר הכינו אותנו שיבטלו לנו חופשות, טיולים, ואירועים. כבר הזהירו אותנו שנצטרך ללמוד שעות נוספות על חשבון הזמן הפנוי שלנו. היו כמה שאפילו התריעו על כך שיש מצב שנעשה את הבגרויות שלנו במועדי חורף, והקיצוניים ביותר דיברו על לעשות שנה נוספת את כתה י"א.

לי אישית? נמאס.

נמאס לי לדמיין את הכי גרוע

נמאס לי לנסות להחליט אם אני אמורה ללמוד בבית או לחכות להוראות של המורים

נמאס לי לחשוב על להשאר עד 20:00 ויותר בבי"ס.[ולא, אני לא מגזימה. זה כבר קרה לי-וזה יקרה.]

אז שוב-עם כל הכבוד ליצחק רבין, אני לא הייתי באה היום לבי"ס בשביל הטקס, רואה שכל המורים שם, ואף אחד לא מתכוון לנסות אפילו ללמד אותנו, ולחזור הביתה.

זה טיפשי.

בקשר לפוסט הקודם? טוב, זה נהיה יותר גרוע, אבל נראה לי שזה ישתפר.

אני לא ממש יודעת מה נסגר איתי כרגע.

:-/