השביתה הזו מתחילה להעיק.

כי נמאס כבר לצאת 4 פעמים בשבוע, עם אותם אנשים, לאותו מקום, באותם שעות, לעיתים עם אותם הבגדים[?].

כי נמאס כבר שכל שיחה עם מישהו שלא דיברת אותו הרבה זמן מתחילה ב:"נו, אז איך עוברת השביתה?" ובדר"כ גם נגמרת בנקודה הזו.

ונמאס לחיות בחרדה של 'מה יהיה אח"כ' ולהיות לחוצים רק מהמחשבה של כל העומס שמחכה לנו.

ונמאס גם לקרוא על ניצני הסכמה בין יו"ר האירגון לשרת החינוך, ושנייה אחרי זה לקרוא על כוונה להוציא צווי מניעה.

נמאס לי גם להגיש משמרות בעבודה לפי שעות של בי"ס, כי אני לא יודעת אם פתאום השביתה תיפסק ואני אדפק.

[[ובלי שום קשר-נמאס לי כבר מהעבודה הזו. צריך להתפטר.]]

אז אולי אני אחת ממעטים שמרגישים ככה. כי אני בטוחה שרובכם מנצלים טוב טוב את השביתה הזו, עד לרגעים האחרונים. אבל אם להיות כנה, כל הקטע של ללכת לישון ב-4:00 ולקום ב-14:00, ולהיות כל היום במין ג'ט לג והרגשה שפיספסת את כל היום, כבר מתחיל להמאס עלי.

[[פעם אחת כ"כ התבלגנו לי השעות שמצאתי את עצמי ישנה 25 שעות. מצד שני זו לא חכמה, אני יכולה לישון בכל מצב.]]

וחצמזה החיים יפים, השמש זורחת, הציפורים מצייצות, והפועלים הערבים בבית ליד קודחים לי במוח ב6:30 לפנות בוקר. [[בשבילי-לפנות לפנות בוקר.]]

ונסיים בציטוט מהסטיקר בשמאלני שקיבלתי מעדי שהייתה בעצרת וחשבה עלי:

שירות=לכולם

די להשתמטות.

=]