אני כ"כ מקווה שהאימפריה שלי לא תיפול.

כל החומות שבניתי, כל ההגנות האלו.

האנשים שהורשו להכנס ולקחת חלק, ואלו שלא.

מהמנהיגים באימפריה שלי על מעמד הפועלים הפשוט.

אימפריה שדגלה בקפיטליזם וסוליאליזם ביחד.

שהיו לה חוקים מאוד ברורים ונוקשים לגבי החיים.

נמאס לי מכל הרעש שקיים סביבי.

לא סביבי, עצמי. כי איזה רעש כבר יכול להיות?

אני מתכוונת לרעש הזה שמחוץ לאימפריה, כל האנשים שלא הורשו להכנס דופקם על החומות,

האנשים שבפנים לעיתים בוגדים בי ומסייעים להם,

משתפים פעולה בקרב להפלת האימפריה.

מצד אחד-אני לא רוצה שהאימפריה שלי תיפול לאט לאט.

מצד שני-גם אם היא תיפול מהר בבום זה לא יהיה נחמד.

אני רק מקווה שלא יחדור לי איזה סוס טרויאני ויהרוס לי הכל.

[למה יש לי הרגשה שאני יודעת על מה אתם, קוראים סוטים שכמותכם, חושבים עכשיו?]

אנשים יקרים-אין לכם מושג כמה אתם משפיעים על החיים שלי.

ואני לא יודעת אם זה טוב או רע.