מצד אחד אני אוהבת אתכם,

מצד שני אני מרגישה לא קשורה.

מצד אחד אני מרגישה שאכפת לך ממני,

מצד שני אני לא יכולה להפסיק לחשוב מה האינטרס שלך.

כאילו המילה חברות לא קיימת אצלי בלקסיקון.

מצד אחד אני מרחמת על אנשים "לא קשורים"

מצד שני אני מרגישה נדחפת.

מצד אחד אני רוצה לעזוב ולהפטר מהכל,

מצד שני אני לא יכולה להתנתק.

מצד אחד אני מרגישה במרכז,

מצד שני אני מוצאת את עצמי בצד.

מצד אחד אני רוצה להיות במרכז,

מצד שני אני רק רוצה שיעזבו אותי בשקט.

ואני מקווה שבתקופה הזו,

שנהיה אחד בתחת של השני[אולי תרתי משמע]

אני ארגיש שייכת.

כי אם לא-אני אצטרך לנדוד לי למקומות אחרים.

כנראה שזה עניין של ימים, וכנראה שהאאוטסיידריות שקיימת אצלי לא תעלם.

ואני לא בטוחה אם זה מפריע לי בכלל.

אז מה...? נזרום עם החיים?

כמו תמיד.

עריכה:

[מיועד אליך, סטופיד]

זה שאני כותבת כאן דברים שעוברים לי בראש, לא אומר שחובה לנתח אותם ולהבין על מה או על מי מדובר.

ולא אומר שאחרי כל פוסט[ממורמר או לא] צריך לשאול שאלות.

וד"א, הפוסט הזה לא הכי נכתב בנימה ממורמרת.לידע כללי.