"אילו רק יכולתי לעמוד מולך"-

הוא אמר. ואני שתקתי.

ובלב צעקתי כמו מטורפת

עד צאת נשמתי שיעמוד, לעזאזל, "תעמוד!"

והוא המשיך ב'אילו'-ים.

אני המשכתי בצעקות עד שירדו דמעות,

אמיתיות.

ואז התעוררתי, וה"היי, פרח" בקול האייסי הזכיר לי מי אני ומה אני.

ואני יודעת שלא המצאתי, וזה לא היה חלום.

וניגבתי את העיניים מטיפות מלוחות.