אני אוהבת אותך, ליעד.

-

היה לי חלום אתמול בלילה, ואתה היית בו

סטייל "הרוג אותי ברכות". רכות בלתי-נסבלת-כמעט מהולה באכזריות, בכוחניות אינסופית

כמעט לשנוא אותך

כמעט לצעוק שתעצור

על סף ה'כמעט' לאורך כל הדרך

[מי שראה יכול להבין במה מדובר

(ומי שלא- שיראה ויבין)].

לקחת סיכון

ואני דווקא לא חובבת כאלו

להפקיר עצמי

להפקיד גופי בידייך ובמעשייך

לעצום עיניים ולקוות שאלוהים מכפר על כאלו חטאים

ובכלל, הייתי מעדיפה עד מאוד ששמו לא יתמזג עם שמות אחרים

"את הרוח הקדושה תשאירי בסיפור אחר," הוא מזכיר לי תמיד,

"אלוהים אדירים".

...

זה כבר לא היה בגדר חלום. זה היה באטמוסיפרה שונה, אחרת, מרוחקת ומנוכרת. מציאות שמה.

או דמיון. תלוי מאיזו זווית מסתכלים על זה.

-

אני מודעת לכך שלפחות פעמיים כתבתי על כך שההתמהמות שלך עולה לי על העצבים

"לו רק יכולתי לעמוד מולך"

זה מצחיק בהתחשב בעובדה שאני עמדתי מולך פעמיים והעברתי יד על ידך אפילו ולא ידעת ולא הרגשת ולא ראית

"...ולדעת שזאת את"

-

מילים יפות אינן ממיסות אותי כמו בעבר. כשקוראים לי 'אישה' או 'ילדה' אני עוד איכשהו מפלחת מהצד ושוכחת

כי ככה היית קורא לי כל פעם

מקפיד על גיוון שפתי

על סף של אורגזמה ש-פת-ית.

ככה ביקשו נשים מגפיים חדשות מהבעל,

אבל מי צריך טובות בעולם הפמינסטי של היום?

אה, וגם טוב לי.

עדכון (19:32): זה אחד [...]

את השני אני לא מוצאת

אבל אני בטוחה שהוא קיים איפשהו במעמקי הארכיון.